ערעור להכרה בנכות מוסבת שנגרמה כתוצאה מהנכות המוכרת
דרגו את המאמר |
|
דחיית ערעור להכרה בנכות מוסבת שנגרמה כתוצאה מהנכות המוכרת
כאשר אדם נפגע במהלך שירותו הצבאי ומוכר כנכה צה"ל, ובעקבות הפגיעה נגרמת לו נכות נוספת, באפשרותו לפנות לוועדה רפואית על מנת להכיר גם בפגיעה זו. כלומר, לראות בנכות הנוספת, שנקראת "נכות מוסבת", כאילו נגרמה גם היא עקב שירותו הצבאי.
התביעה להכרה נעשית מכוח תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל – 1969. אז, הוועדה הרפואית בוחנת האם אכן נגרמה נכות, והאם היא תולדה של הפגיעה המקורית. כך היה בפסק דין דנן, אשר נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
במקרה זה, המערער הגיש לבית המשפט ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה משנת 2000 שניתנה בעניינו. ראשית הפרשה בשנת 1993, עת המערער היה מעורב בתאונת דרכים בזמן שירותו הצבאי. בעקבות התאונה, הוא נפגע בעמוד השדרה. אז, הוא פנה לוועדה רפואית מהדרג הראשון שקבעה לו נכות בשיעור של 11%. זמן מה לאחר מכן, המערער טען כי מצבו הוחמר. לכן, הוא פנה בשנית לוועדה רפואית.
נערך למערער דיון חוזר בעניין והוועדה הרפואית החוזרת קבעה כי לאחרון הייתה נכות נוספת בשיעור של 10% עקב הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה. פרט לכך, לא שונו קביעות הוועדה הרפואית הראשונה. דהיינו, נכות בשיעור של 11%. המערער שב ופנה בבקשה לבדיקה רפואית חוזרת על ידי וועדה רפואית מכוח תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל – 1969. הוא טען כי נגרמו לו פגיעות עצביות עקב נכותו המוכרת.
בשנת 2000 נדחו טענות המערער לאחר שהוועדה הרפואית לא מצאה בבדיקתה ממצאים נוירולוגים שתמכו בנטען. כלומר, לא נמצאה נכות נוירולוגית שנבעה מהנכות שהוכרה בעבר. בנוסף, הוועדה הותירה את אחוזי נכות המערער שנקבעו בעבר על כנם. המערער פנה לוועדה הרפואית העליונה וערער על ההחלטה. הערעור נדחה.
טיעוני הצדדים
המערער טען כי בהחלטת הוועדה נפלה שגיאה שכן היא התבססה על תוצאות בדיקת C.T שנערכה לו בשנת 1993. לדבריו, הסתמכות על בדיקה ישנה ובלתי עדכנית זו עלתה לכדי פגם משפטי באופן הפעלת שיקול הדעת של חברי הוועדה. בנוסף, נטען כי שגיאת הוועדה באה לידי ביטוי בכך שהיא "התעלמה ממצאי בדיקת E.M.G שנערכה למערער בשנת 2000". המערער טען כי מתוצאות בדיקה זו היה ברור כי הוא סבל מפגיעה נוירולוגית שמקורה היה בעמוד השדרה. המערער הוסיף וטען כי היה על הוועדה לשנות את דרגת הנכות שנקבעה לו בגין הפגיעה בעמוד השדרה. מנגד, המשיב טען כי תוצאות בדיקת E.M.G שנערכה למערער לא היוו בסיס לקביעת אחוזי נכות, ובבדיקה הקלינית לא נמצאו ממצאים שתמכו בתוצאות הבדיקה הראשונה.
דיון והחלטה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בפרוטוקול דיוני הועדות, השופטת הורתה על דחיית הערעור. נפסק כי קביעות הוועדה הרפואית נעשו על סמך התוצאות התקינות של הבדיקות הקליניות שנערכו למערער. בדיקות אלו לא העלו כל ממצא פתולוגי שהעיד על פגיעה בכושרו של המערער לבצע פעולות רגילות.
משכך, השופטת קבעה כי החלטת הוועדה לפיה המערער לא סבל מנכות נוירולוגית הייתה כדין, גם אם ממצאי בדיקת E.M.G הניבו תוצאות שונות. זאת משום שכאמור, בממצאים אלו לא היה די בכדי לבסס החלטה בדבר נכות. בסופו של יום, ערעורו של המערער נדחה ללא צו להוצאות.