תביעה בהליך אזרחי נגד מפקד בצבא ומשטרה צבאית

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

תביעה נגד מפקד בגין יחס

האם חייל משוחרר רשאי להגיש תביעה נזיקית כנגד מפקדו, וכנגד חוקרי המשטרה הצבאית, וזאת בגין יחס בלתי הולם כלפיו? האם קיימת לחייל עילה להגשת תביעה בהליך זה, או שמא עליו למצות את הפיצויים המגיעים לו במסגרת תביעה נגד משרד הביטחון מכוח חוק הנכים (נוסח משולב) תשי"ט 1957?

סוגיה זו נדונה במסגרת בקשה לדחיית תביעה על הסף. הפרשה אשר יושבת בבסיסו של המקרה הינה אירוע חטיפה של חייל על ידי שני ערבים ישראלים. בינואר 1999 נחטף התובע על ידי שני ערבים ישראלים בסמוך לצומת יגור. החוטפים איימו על התובע באיומי אקדח, לקחו את נשקו האישי, נטלו את מכשירו הסלולארי, כפתו אותו בידיו וברגליו וכיסו את עיניו. לפתע עצרו החוטפים בצד הדרך, השליכו את החייל מחוץ לרכב בשדה פתוח, והסתלקו מהמקום. התובע הצליח להשתחרר ולהזעיק עזרה.

עניינו של התובע הועבר למשטרה הצבאית, וזאת בשל חשד לביצוע מעשים פליליים. התובע טען כי המשטרה הצבאית פקפקה בגרסתו והאשימה אותו בביום חטיפה ומכירת הנשק לגורמים עוינים. כמו כן, ליחס דומה זכה החייל מצד מפקדו, עת חזר לשרת ביחידה.

לטענת התובע, גם כאשר נתפסו חוטפיו, והורשעו בדין, עדיין המשיך הוא "לזכות" ליחס מזלזל מצד המערכת ומפקדו הישיר. שנים לאחר מכן התברר כי התובע סובל מפוסט טראומה בעקבות האירועים. בשל המצוקה הנפשית, התובע אף התדרדר לשימוש בסמים קלים בהיקף נרחב.

      קראו עוד בתחום:

• סוכן מוסד לקה בסוכרת כתוצאה מהשירות הצבאי
• רשלנות רפואית - טיפול בבית חולים אזרחי בחייל בחופשה
• פליטת כדור במהלך שירות מילואים - תביעה נגד משרד הביטחון
• הכרה בארוסתו של קצין שנהרג בתאונת אימונים כאלמנת צה"ל

התובע הגיש תביעה לאחר האירוע בשני הליכים משפטיים – אחד מול משרד הביטחון, ואחד מול בהליך אזרחי מול חוטפיו, המשטרה הצבאית, מדינת ישראל ומפקדו הישיר. המשטרה הצבאית, המדינה, והמפקד הישיר, הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

אחריות המדינה בנזיקין, האמנם?

סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב-1952, קובע כי המדינה אינה אחראית בנזיקים בגין חבלה אשר נחבל אדם או מחלה אשר נגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי או בעקבות השירות.

הפסיקה העניקה לסעיף זה פרשנות חד משמעית - ההצדקה לפטור זה מאחריות היא בכך שעבור חבלות או מחלות שנגרמו לחייל בתקופת שירותו הצבאי, חייבת המדינה לשלם תגמולים לפי חוק הנכים הנ"ל. דהיינו, כוונת המחוקק הייתה ליצור תיאום בין הפטור מאחריות לפי סעיף 6 לחוק הנזיקין, ובין הזכות על פי חוק התגמולים, באופן בו כל מקרה לא ניתן זכות כפולה לפיצויים.

התובע טען כי מטרת תביעתו איננה רק עבור פיצויים כספיים, אלא גם על מנת למתוח ביקורת חריפה על הקלות הבלתי נסבלת בה היו חייו – שלומו הנפשי והגופני – הפקד לאורך כל הדרך מעת חטיפתו ולאחר שחרורו. בית המשפט מצא לנכון לדחות את התביעה, וזאת בהתאם לסעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים.

בקשר למטרתו המוצהרת של התובע, השופט כתב בפסק הדין כי כולו תקווה ששלטונות הצבא חקרו את האירוע המדובר ונקטו בכל הצעדים הדרושים למניעת הישנות מקרים כגון דא.