האם הרמת משאות כבדים בעבודה עלולה לגרום לתאונת עבודה?

דרגו את המאמר

כאבי גב בתור תאונת עבודה - חשיבות הוכחת האירוע התאונתי

בל (חי') 22471-07-12‏

בית הדין הארצי קבע לא אחת כי הכרה בפגיעה שנגרמה לעובד בעמוד השדרה בתור תאונת עבודה תלויה באופן מהותי בשאלה האם העובד השכיל להוכיח שאירע במהלך עבודתו אירוע כלשהו במהלכו גבו "נתפס". דהיינו, העובד המבקש לזכות בהכרה בנזקיו הגופניים צריך להוכיח שכתוצאה מאירוע מסוים במהלך העבודה הוא החל לסבול מכאבי גב עזים אשר מנעו ממנו להמשיך ולעבוד.

      קראו עוד בתחום:

• הכרה בהרמת פלטות בעבודה כתנועות חוזרות ונשנות לשם הוכחת מיקרוטראומה
• כאבים בגב התחתון ותביעה של איש שב"ס כנגד קצין התגמולים
• תאונת עבודה של ספר - כאבים בגב וכאבים ביד
• התכופפות בעבודה והחמרה בכאבי גב - האם תאונת עבודה?
• תביעותיהן של אם בית ופקידה להכרה בתאונות עבודה מכוח תורת המיקרוטראומה
• האם שירות במשטרה אשר כלל סחיבת ציוד כבד גרם לפריצת דיסק?

פעמים רבות, אמינותו של התובע ומהימנותו עומדות ביסודם של הדברים. הלכה פסוקה היא כי מבוטח אשר טוען לאירוע פיזי מיוחד או מאמץ בלתי רגיל, אשר גרמו לו לכאבי גב עזים, צריך להוכיח את טענותיו. לדוגמא, מבוטח יכול להוכיח כי בשלב מסוים הוא נדרש להרים בעבודה משא כבד אשר איננו עניין שגרתי עבורו. ניתן לומר כי ההגדרה "אירוע תאונתי", בכל הנוגע לכאבי גב, דורשת מהמבוטח להוכיח כי אירע לו בעבודה "אירוע חריג אשר דרש ממנו תנועות שאינן קשורות לעבודתו".

מנהל מסעדה שנאלץ להרים ארגז כבד, האם תאונת עבודה?

להלן דוגמא למקרה כאמור. מדובר בתביעתו של אדם כנגד המוסד לביטוח לאומי, וזאת לשם הכרה בכאבי הגב מהם הוא סובל כתאונת עבודה. עובדות המקרה היו כדלקמן. המבוטח עובד בתור מנהל מסעדה בחיפה. לטענתו, ביום האירוע הוא ביקש להרים קרטון השוקל בין 20 ל-30 ק"ג. המבוטח טען כי הרמת הקרטון הכבד גרמה לו לפגיעה בגבו המהווה תאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה בטענה כי "לא הוכח אירוע תאונתי". אי לכך, המבוטח פנה לערכאות המשפטיות.

בית הדין לעבודה בחן את טענותיו של התובע וקבע כי דינן להידחות. בפסק הדין הודגש כי המאמץ אשר גרם לתובע (לכאורה) לנזקים בגבו לא היה "מאמץ לא שגרתי". התובע לא טען, ומיותר לציין שהוא לא הוכיח, כי המאמץ היה שונה מעבודתו מדי יום. להיפך. בית הדין לעבודה מצא כי הרמת משאות כגון ארגזי בשר הייתה עבור התובע עניין שגרתי אשר הוא ביצע לפחות פעמיים בשבוע. כמו כן, התובע לא הוכיח שהוא ביצע במהלך הרמת הארגז "תנועה לא נכונה או משהו דומה לכך". בית הדין לעבודה מצא גם סתירות בגרסאותיו של התובע באשר לכאבי הגב.

כאבי הגב החלו לפני מספר חודשים

יומיים לאחר האירוע, התובע פנה לאורטופד והביקור במרפאה הוגדר על ידו כ"ביקור רגיל". בביקור זה, התובע אמר לאורטופד שהוא "סובל כבר ארבעה חודשים מכאבים בכתף ימין וגב". כשלושה חודשים לאחר מכן, התובע מילא תעודה רפואית לנפגע עבודה ובה נאמר כי הפגיעה נגרמה באוקטובר 2010 בעת "העמסה". עם זאת, בכל פניותיו של התובע לאורטופד הוא לא ציין את אירוע ההעמסה. התובע הקפיד להתלונן על כאבים שונים בכתף ובגב, אך מעולם לא צוין בפני הרופא כי הכאבים החלו (ו/או החמירו באופן משמעותי) בעקבות העמסת הארגז המדוברת.

חשוב להדגיש כי בית הדין לעבודה התייחס באופן ספציפי להתנהלות התובע מול האורטופד והדבר הכריע את הכף כנגד המבוטח. לדוגמא, התובע טען כי הרישום הרפואי לא כלל תיאור של תאונת העבודה, אך הוא ציין זאת בפני הרופא בעל פה. נטען כי הרופא לא רשם דברים אשר נאמרו בעל פה בחדר ולא היה מקום לייחס רשלנות זו לפתחו של המבוטח. עם זאת, בית הדין קבע כי בחינת חוות דעתו של הרופא העידה דווקא על ההיפך.

הרופא לא המתין לשאלותיו של התובע אלא הוא פעל באופן אקטיבי להתחקות אחר מקור מצוקתו. לדוגמא, הרופא שאל את המבוטח האם הוא זוכר אירוע מסוים שהחמיר את המצב, אך האחרון לא השכיל לשים את האצבע על הרמת הארגז בעבודה. התובע ביקש לסתור את הרישום הרפואי אך בית הדין לעבודה קבע כי לא הייתה כל סיבה להניח שרישום זה לא שיקף את הדברים שנאמרו על ידי האחרון.