לא יקבל פיצויים על תאונת עבודה בשל חוסר אמינותו

דרגו את המאמר

לא יקבל פיצויים על תאונת עבודה בשל חוסר אמינותו

האם חשמלאי שנפל מהרכב וסובב את ברכו, אשר כתוצאה מכך נגרמו לו 20% נכות, זכאי לפיצויים בגין תאונת עבודה מהחברה בה עבד?

מאיר חזיז עבד בחברה המתקינה אביזרים לנכים ברכבים ובתי מלאכה. בנובמבר 2001 נפל במהלך עבודתו מהרכב בו עבד, אשר היה גבוה מהקרקע במטר אחד, ונחבל. מנפילה זו, אשר ארעה לו כאשר היה לבדו, נגרמו לו לטענתו 20% נכות. לטענתה של החברה, אחוזי הנכות אשר נגרמו בברכו עומדים על שיעור של 5%, ובנוסף, הם אינם קשורים למקום עבודתו.

בית המשפט נדרש לקבוע את שיעור אחוזי הנכות, והאם הנכות קשורה לתאונה. מכיוון שישנם חילוקי דעות בין הצדדים, מינה בית הדין, רופא מומחה מטעמו.

פרופ’ וולפין, המומחה מטעם בית המשפט, טען כי נכותו של חזיז הינה בשיעור של 10%. בנוסף, מכיוון שאין תיעוד רפואי משלושת החודשים שלאחר התאונה, אין דרך לקבוע כי מדובר בתאונת עבודה.

המוסד לביטוח לאומי לא הכיר בתביעתו של חזיז להכיר בפגיעה כ"תאונת עבודה", וגם דיון בבית הדין האזורי לעבודה הסתיים בדחיית תביעתו על ידי שופט. חזיז הגיש כנגד פסיקה זו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, סוגיה אשר טרם הגיע לכדי פיתרון בערכאה הגבוהה.

סתירות בגרסאותיו של העד, "שיפוצים" בכתב התביעה

עוד מתחילת הדיון מגלה השופט חוסר אמינות בגרסאותיו של התובע בנוגע לפרטי התאונה ואופן הטיפול שלו בה. למשל, עדותו הראשית אינה תואמת את כתב התביעה. דבר חסרונו של השרפרף אשר כביכול הוזז בזמן שחזיז היה על הרכב (ולכן נפל) הופיע לראשונה בעדותו הראשית ולא הוזכר בכתב התביעה.

מרחק כה גדול בדבר פרט חשוב ביותר בטענותיו של התובע, מעלה חשש של "שיפוץ" כתב התביעה בניגוד לאמת.

סיבה נוספת לצורך המיוחד שעל התובע לעורר תחושת אמינות בקרב השופט הינה העובדה כי היה העד היחיד לתאונה. למרות שהתובע סיפר כי עובדים רבים בחברה, ראו את צליעתו והיו עדים לסיפוריו על התאונה, הוא לא זימן אף אחד מהם לבית הדין לתת עדות.

כאשר צד במשפט יודע כי ישנם עדים אשר יכולים לתמוך בגרסתו והוא ממאן להביאם לבית הדין, עומד בד"כ הדבר כנגדו (כאילו הוא מסתיר דבר מה, או משקר).

דבר זה מצטרף לעובדה שחזיז פנה לטיפול רפואי רק כעבור שלושה חודשים וחצי מיום התאונה. בנוסף הוא ניגש לבקש ממנכ"ל החברה דו"ח נפגע בעבודה בחלוף תקופה דומה. למרות שכאן, "סלח" לו בית המשפט משום שישנו חשש סביר כי היה פוגע בעבודתו החדשה לו היה מתלונן בזמן.

כאשר בית המשפט מכריע לטובת בעל הדין במידה ורק הוא היה עד לתאונה אשר ארעה, יש צורך באמינות גבוהה מצד העד ותמיכה אבסולוטית בגרסאותיו. במידה ואמינותו נפגעת, או שהוא משנה טענותיו חדשות לבקרים, סיכוייו לזכות במשפט קטנים באופן משמעותי.

בדרך כלל בית הדין לעבודה מחמיר עם המעביד ומקל עם העובד. עם זאת, השופט ציטט פסיקת דין קודמת בעניין, אשר ממנה עולה כי המעסיק צריך לנקוט בצעדים סבירים לבטיחות עובדיו, אך אין הוא נמצא בחובת אחריות בלתי מוגבלת כלפי פציעותיהם.

ולסיום - ציטוט:

"מעביד איננו אחראי באופן אבסולוטי באחריות מוחלטת כלפי עובדיו בגין כל נזק שנגרם להם. כל שעליו לנקוט הוא באמצעי זהירות סבירים ומקובלים, על מנת להבטיח את שלום עובדיו. לא כל החלקה הינה תוצאה של מחדל מצד גורם כלשהו. לא כל תאונה נגרמת כתוצאה מרשלנות של צד אחר. יש תאונות שאינן נגרמות - יש תאונות שקורות."