האם ביטוח לאומי יכיר בתאונה שנגרמה לנהג מונית בזמן הפסקת אוכל?

דרגו את המאמר

בל (ת"א) 5666-01-11‏

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי תאונת עבודה הינה תאונה אשר נגרמה לפלוני בעקבות עבודתו ותוך כדי העבודה. כאשר מדובר באדם עצמאי, תאונת עבודה לפי סעיף זה הינה תאונה אשר נגרמה לאחרון תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ובעקבות עיסוקו הנ"ל. סעיף (80)(1) לחוק מרחיב וקובע כי תאונת עבודה איננה רק תאונה קלאסית כגון נפילה מסולם. למעשה, תאונת עבודה יכולה להיות גם תאונה בדרך מהעבודה הביתה, או בדרך מהבית לעבודה.

עם זאת, פעמים רבות עובדים אינם נוסעים היישר לביתם מהעבודה (או היישר מהבית לעבודה). במקרים כגון דא, ייתכן והסטייה בדרך תנתק את הקשר שבין הבית לעבודה. כתולדה מכך, ייתכן ותאונה במהלך סטייה מהדרך לא תוכר כתאונת עבודה. סעיף 81(א) לחוק קובע כי על מנת שהביטוח הלאומי יוכל לפטור את עצמו מתשלום התגמולים בגין התאונה, הסטייה מהדרך המקובלת צריכה להיות "סטייה של ממש". כמו כן, הסטייה איננה יכולה להיות לעניינים אשר אינם קשורים וכרוכים למילוי חובת המבוטח במסגרת עבודתו או משלח ידו.

הלכה פסוקה היא כי סוגיית הסטייה מהדרך נתונה לפרשנות ונבחנת בכל מקרה על פי הנסיבות הרלבנטיות. דהיינו, על מנת לקבוע האם ההפסקה או הסטייה ניתקו את הקשר בין העבודה והבית, אם לאו, יש לתת את הדעת לשני גורמים רלבנטיים - אורך ההפסקה/הסטייה ומהותה. להלן דוגמא למקרה אשר זהו עניינו.

נהג מונית עצר לקנות אוכל

מדובר בתביעה של נהג מונית אשר טען כי הוא נפגע בתאונת עבודה כאשר הוא היה בזמן הפסקה לפני המשך עבודה. התובע טען כי במהלך יום העבודה הוא ביקש לעצור על מנת לאכול מנת שווארמה, ועל כן הוא חנה בסמוך לדוכן לשם קניית המזון. לדבריו, כאשר הוא ירד מהמונית, הוא החליק ונחבל ברגלו. המבוטח טען כי היות והוא היה במהלך יום עבודה, הרי שלא יכול להיות ספק שעסקינן בתאונת עבודה.

      קראו עוד בתחום זה:

• תביעת פיצויים של נהג מונית שכיר לאחר תאונת דרכים למרות העדר ביטוח
• אירוע מוחי בו לקה נהג מונית תוך כדי נסיעה עם לקוח - האם תאונת עבודה?
• נמחצה בנסיעה במונית – תפוצה ע"י חברת הביטוח והנהג

הביטוח הלאומי דחה את הפניה והמבוטח הגיש תביעה בעניין לבית הדין לעבודה. לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, בית הדין לעבודה קבע כי דין התביעה להידחות. דהיינו, שלא מדובר בתאונת עבודה לפי הגדרתה בחוק הביטוח הלאומי.

בית הדין לעבודה קבע את החלטתו על בסיס הטעמים הבאים:

1. הביטוח הלאומי טען כי המבוטח לא הוכיח שהוא לא ביקש לבקר את הוריו הגרים בכתובת בה הוא עצר. המבוטח הכחיש זאת מכל וכל. לדבריו, הוא היה אמור להמשיך ולבצע הסעה שהוזמנה מראש לאחר ההפסקה. עם זאת, לא עלה בידיו להציג מסמכים או עדויות אשר הוכיחו את ההזמנה המדוברת.
2. המבוטח טען כי לאחר האירוע הוא התקשר לאשתו וזו אספה אותו לבית החולים. עם זאת, עדותה של האישה לא נשמעה בבית הדין לעבודה. אי הבאת עד רלבנטי פוגעת באופן ברור במהימנות הגרסה הנטענת.
3. בית הדין לעבודה שאל את המבוטח היכן הקבלות אודות נסיעותיו ביום המדובר. הנהג אמר כי למרות שבדרך כלל הוא מדפיס קבלות כנדרש, באותו היום הוא לא הוציא קבלה רלבנטית.
4. התובע טען כאמור כי הוא עצר על מנת לאכול מנת שווארמה. דא עקא, הוכח כי הוא חנה במרחק 100 מ' מהדוכן, ליד בית הוריו ולא ליד הדוכן. בית הדין לעבודה הביע אפוא תמיהה על כך נוכח העובדה שהתובע טען כי הוא נפל בגין רטיבות ביום גשום וסוער. דהיינו, מדוע הוא חנה כה רחוק מהדוכן ביום כה סגרירי?

לסיכום,

בפסק הדין נקבע כי הראיות והעדויות שהוצגו העלו את התמונה הבאה. התובע לא הוכיח שהוא ביצע נסיעה בשעות הערב בסמוך למועד התאונה. הוא לא הגיש ראיות אחרות אשר ביססו טענות בדבר נסיעות נוספות בימים קודמים באזור זה. דהיינו, לא הוכח שמדובר ב"מקום עבודתו הרגיל" של התובע. היות ומדובר בנהג מונית נייד, הייתה לכך משמעות מבחינת הקביעה כי מדובר בתאונה במהלך יום העבודה.

במילים פשוטות, התובע לא הוכיח שהוא נפגע בעת הפסקה מפעילות עסקית. זאת ועוד, העדה היחידה הרלבנטית לתיק, אשתו של התובע, לא הגיעה לבית המשפט. כאמור, הימנעות מהבאת עדות תומכת עומדת לרועץ לצד אשר היה אמור ליהנות מהעדות הנ"ל. זאת ועוד, עלו תמיהות באשר לנסיבות הגעתו של התובע לאזור. בית הדין לעבודה קיבל את טענות הביטוח הלאומי לכך שהתובע (ככל הנראה) חנה ליד בית הוריו משום שביקש לבקרם. דהיינו, הוא לא עצר להפסקת אוכל אלא לנסיבות פרטיות שלא היו קשורות לעבודתו.