תביעה לתגמולים רטרואקטיביים ממלחמת ששת הימים בגין פגיעה נפשית

דרגו את המאמר

טראומה ממלחמת ששת הימים, האם תגמולים רטרואקטיביים?

נכה צה"ל אשר נפגע במלחמת ששת הימים ברמת הגולן, וזאת בשל חשיפתו למראות קשים של גופות מפוחמות בטנק, והיותו עד לפציעה קשה של מפקדו, איבד את כל שערות ראשו כאשר נקרא חמישה חודשים לאחר מכן לשירות מילואים. בשנת 1972 דחה משרד הביטחון את פנייתו של החייל לכל שנשירת שערות ראשו מקיימת קשר סיבתי ישיר עם האירועים אליהם נחשף האחרון במלחמה.

בשנת 2008, כ-41 שנים לאחר מכן, הגיש הנכה תביעה חדשה אשר התקבלה הפעם על ידי משרד הביטחון. קצין התגמולים קיבל את טענותיו של התובע וקבע כי הוא זכאי לתגמולים בגין נכותו. מעיון בחומר הרפואי שהוצג בפניו, קבע קצין התגמולים כי מצבו הנפשי של החייל, לכל הפחות החמיר עם המראות אליהם נחשף במלחמה. עם זאת, התובע הופתע לגלות שנכותו נרשמה משנת 2007 ולא משנת 1971.

      עוד על תשלומים רטרואקטיביים ממשרד הביטחון:

• תשלום רטרואקטיבי של דמי ביגוד ממשרד הביטחון בגין בין נשים לגברים
• פיצויי רטרואקטיבי לחייל אשר שהה בשבי המצרי
• הכרה בנכות נפשית לאחר ליל הגלשונים
• האם נכה צה"ל יזכה לתגמולים רטרואקטיביים ממלחמת יום כיפור

עורך דינו של התובע טען כי מרשו מנוי וגמור שמחלתו הינה תוצאה מלחימתו במלחמת ששת הימים בעת שירות המדינה. הלחץ הרב במלחמה, והמראות הקשים אליהם נחשף, הותירו במרשו צלקות נפשיות ופיסיות קשות. הכרה בו כנכה צה"ל, רק החל משנת 2007, מהווה אפוא לעג לרש.

לשיטתו של ב"כ התובע, משרד הביטחון שוגה פעם נוספת, זאת לאחר ששגיאה מטעמו מנעה את תגמולי הביטוח במשך כ-40 שנה. במקום לתקן את העוול אשר נגרם לאדם שהקריב מעצמו לטובת המדינה, בוחר קצין התגמולים לנסות ולהתחמק מאחריות, הוסיף עורך הדין.

תשלום תגמולים רטרואקטיביים, אימתי?

החוק קובע כי תגמולים אמורים להיות מושלמים לנכה צה"ל מיום שחרורו משירותו הצבאי וזאת במידה והאחרון הגיש תביעתו בתוך שנה מיום השחרור. בכל מקרה אחר, תגמולים אמורים להשתלם מיום הגשת התביעה. סעיף 18(ו) לחוק קובע חריג לעניין זה.

על פי סעיף 18(א), מי שנמנע ממנו להגיש תביעה בגין לקות נפשית או שכלית, התגמולים ישולמו לו מיום שחרורו (זאת במידה והאפוטרופוס הגיש את התביעה בתוך שנה מיום מינויו). כמו כן, קצין התגמולים להורות שתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם ממועד השחרור.

נטל הוכחת קיום ליקוי שכלי או מחלת נפש כמו גם הוכחת קשר סיבתי בין הליקוי או המחלה לבין האיחור בהגשת התביעה, מוטל על כתפי התובע. הלכה פסוקה היא כי אין לפרש את סעיף 18(ו) לחוק אלא להפך – יש להרחיב את גדר המקרים עליהם הוא חל.

בית המשפט העליון קבע, ברע"א 7588/01 פלוני נ' קצין התגמולים, כי סעיף 18(ו) דן אמנם בנכה שלא הגיש תביעה לתגמולים מחמת ליקוי בשכלו או מחלת נפש, אך הרציונל העומד מאחורי שני אלה נכון גם לגבי נכה שלא הגיש את התביעה עקב מצבו הנפשי. דהיינו, היעדרו של אפוטרופוס אינו צריך לעמוד בעוכרי ערעור כגון דא.

עם זאת, בית המשפט העליון הבהיר כי סעיף 18(ו) לא יחול לגבי כל חולה נפש אלא רק לגבי אדם אשר מחמת מחלת הנפש בה לקה לא היה מסוגל לטפל בענייניו ולפיכך לא הגיש את תביעתו במועד.

הלכה פסוקה היא כי אף אם בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שנטל הוכחתו של הקשר הסיבתי אינו כבד במיוחד, אין לקבל את הנחתו המובלעת של נכה כאילו עצם ההוכחה כי שהוא היה חולה נפש מהווה ראיה לכך שלא היה מסוגל להגיש את תביעתו תוך שנה מיום שחרורו. הנחה שכזו תסתור את לשון הסעיף ואת כוונת המחוקק.