רשלנות רפואית - טיפול בבית חולים אזרחי בחייל בחופשה

דרגו את המאמר

נזקי גוף במהלך חופשה מהצבא בגין רשלנות רפואית בטיפול לאחר פציעה

חייל בשירות סדיר נפצע במהלך משחק כדורסל בעת ששהה בחופשה בביתו. בעקבות הפציעה, פנה החייל לקצין העיר אשר הפנה אותו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים אזרחי. בגין רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי בבית החולים, החמיר נזקו של החייל. האם עליו להגיש תביעה נגד משרד הביטחון מכוח חוק הנכים, או שמא ניתן להגיש תביעה ישירות כנגד המדינה והרופא הרשלן?

ב"כ המדינה טען כי דין התביעה להידחות על הסף וזאת מחמת העדר עילה לתבוע את המדינה בעניין זה. עורך הדין הפנה את בית המשפט להוראות סעיף 6(א) לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) אשר קובע כי המדינה אינה אחראית בנזיקין על חבלה שנחבל אדם במהלך שירותו הצבאי. במקביל, סעיף 1 לחוק הנכים מגדיר נכות ככזאת אשר נגרמת לחייל כתוצאה מחבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו.

      קראו עוד בתחום:

• קצין תגמולים - מידע משפטי ומדריך להגשת תביעה
• קשר סיבתי בין מחלה גנטית לשירות צבאי
• גזירה נגד חיילים אשר נפגעו שלא במהלך פעילות צבאית

בפסק הדין נכתב כי היות ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שהחייל נפצע במהלך תקופת שירותו הצבאי, השאלה העיקרית הייתה האם הטיפול הרשלני אשר קיבל החייל בבית חולים האזרחי נכלל בגדר המונח "עקב שירותו הצבאי" (אשר קבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים סעיף 1 לחוק הנכים).

יש להדגיש כי על מנת ליצור הרמוניה בין שני החיקוקים הנ"ל, מוענקת למונח "עקב שירותו הצבאי" פרשנות אחידה. בית המשפט ציין כי כוונת המחוקק הייתה ליצור תיאום בין הפטור מאחריות לפי סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים לבין הזכות לפי חוק הנכים. הרציונאל הוא למנוע כפל פיצויי וזאת על ידי פטור מאחריות המדינה בנזיקין בכל מקרה שחל עליו חוק הנכים.

טיפול אזרחי במהלך השירות הצבאי - עקב השירות

המדינה טענה כי כל טיפול רפואי אשר חייל מקבל, בין אם מדובר בטיפול אזרחי ובין אם עסקינן בטיפול צבאי, הוא בגדר עקב השירות הצבאי בצה"ל. לטנעתה, חל במקרה זה הפטור הקבוע בסעיף 6(א) לחוק הנזיקין האזרחיים.

הלכה פסוקה היא כי החובה להיזקק לשירות רפואי במסגרת השירות הצבאי הינה חלק מתנאי השירות. יתרה מכך, מרגע שאדם מתגייס לשורות הצבא, נאסר עליו להזדקק לרפואה פרטית, והוא אינו יכול אפילו להיות מבוטח בקופת חולים. לפיכך, הטיפול הרפואי אשר חייל מקבל במהלך שירותו הינו טיפול שניתן עקב שירותו בצה"ל. דהיינו, האחריות על פי חוק הנכים היא אבסולוטית.

החייל הפנה את בית המשפט לפסיקה אשר ניתנה על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, אורי גורן, בפסק הדין בע"א 1034/97 מ"י ואח' נ. חנה חלפון. "שונה המצב לכאורה לו היה מדובר בחייל אשר טופל אצל רופא אזרחי ונפגע", כותב הנשיא בדימוס, "גם אם יקבע שבמקרה כזה יחול מבחן עקב השירות (מה שאני משאיר בצריך עיון), הרי לאותו חייל נפגע תהיה הבחירה מכח סעיף 36 בחפצו יכול לתבוע בנזיקין את הרופא האזרחי (לאותו רופא אין פטור) ובחפצו יכול לתבוע את קצין התגמולים".

בית המשפט דחה טענות אלו של החייל. ראשית, נקבע כי בפסק הדין עליו הסתמך החייל השאיר הנשיא גורן את הסוגיה דנן בצריך עיון (ולא קבע חד משמעית מה דינו של טיפול רפואי שניתן במסגרת אזרחית).

שנית, בית המשפט קבע כי אין זה משנה האם הטיפול אשר חייל קיבל היה טיפול רפואי במסגרת אזרחית או צבאית. כל טיפול במהלך תקופת הצבא נחשב כטיפול שנגרם עקב השירות הצבאי ועל כן החייל יכול להגיש תביעה מכוח חוק הנכים נגד קצין התגמולים. יודגש כי החייל פנה במקרה זה לקצין העיר, אשר הפנה אותו לטיפול בבית חולים אזרחי. אי לכך, החייל פעל לפי פקודות הצבא ונפגע עקב שירותו הצבאי.