הכרה בליקוי שמיעה אך לא בטנטון - חשיפה לרעש מזיק
| דרגו את המאמר |
|
הכרה בליקוי שמיעה אך לא בטנטון - חשיפה לרעש מזיק בעבודה
התובע, צבעי ופועל שיפוצים, הגיש לביטוח הלאומי תביעה להכרה בתאונת עבודה בגין ירידה בשמיעתו וטנטון עקב חשיפה לרעשים מזיקים. הביטוח הלאומי דחה את התביעה וזאת משום שלשיטתו התובע לא נחשף לרעש העולה על המותר.
הביטוח הלאומי ציין כי לא נמצאו בתיקו הרפואי של התובע פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי ולא נמצאה פגיעה בתפקוד בגין טנטון. לאחר ישיבת הוכחות ראשונה, בה נשמעו עדים מטעם הצדדים, הודיע הביטוח הלאומי כי הוא מכיר בכך שישנה ירידה של 20 דציבל בכל אחת מאוזניו של התובע. עם זאת, המשיך הנתבע בסירובו לקבל את התביעה משום שלשיטתו לא נחשף התובע לרעש מזיק.
התובע טען כי עבד במשך שלוש שנים בתפקידו כצבעי ופועל שיפוצים. לדבריו, לאחר שנתיים וחצי של עבודה, החל לחוש בליקויי באוזניים אך המשיך לעבוד ברעש המזיק חצי שנה נוספת. לגבי עדותו של מנכ"ל החברה בדבר העבודה שלא מדובר ברעש מזיק (עדות בה נתלה הביטוח הלאומי), התובע טען כי מדובר בצדדים מסוכסכים אשר תביעה ביניהם בבית הדין לעבודה עודנה מתבררת.
האם הייתה חשיפה לרעש מזיק?
מנגד המוסד לביטוח לאומי קבע כי היות ועבודתו של התובע הייתה צבעות בעיקר, לא ניתן לקבוע כי נחשף האחרון לרעש מזיק. התובע העיד כי במהלך עבודתו עסק בעבודות שיפוצים שונות כגון אינסטלציה, קרמיקה, דלתות, פטישון, מקדחות, קונגו וכדומה.
דברים אלו קיבלו תימוכין גם מעדותו של עד הנתבע, מעסיקו של התובע. לדבריו – "העובד היה מועסק כצבעי אך איני שולל שעשה גם דברים אחרים". למעשה, ניכר היה לבית הדין לעבודה כי מעבידו של התובע מנסה להפיל את תביעתו וזאת בגין הסיום הצורם של יחסי העבודה ביניהם. לאור האמור לעיל, נקבע כי התובע ביצע במסגרת עבודתו בחברה עבודות שיפוצים רבות אשר כללו שימוש במכשירים המפיקים רעש רב.
קראו עוד בתחום:
- איך מוכיחים שצפצופים באוזניים הם תאונת עבודה?
- חישוב גמלה לאחר החמרה במצב בריאותי, הכיצד?
- פניות חוזרות ונישנות לטיפול רפואי במסגרת תביעה להכרה בטנטון כתאונת עבודה
הנתבע ניסה לטעון עוד כי התובע לא הציג בדיקות עוצמת רעש מטעמו. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי אדם אשר תובע בגין ירידה בשמיעה איננו יכול להיפגע מכך שצד שלישי לא ביצע את חובתו שבדין לבצע בדיקות עוצמת רעש.
כמו כן, התנאי הקבוע בחוק לעניין החשיפה לרעש הוא כי ניתן לקבוע חשיפה לרעש מזיק על בסיס תוצאות בדיקת שמיעה, ולאו דווקא בהתאם לבדיקות עוצמת רעש. עם זאת, במקרים אלו מוטל על העובד נטל ההוכחה להוכיח כי הייתה חשיפה לרעש מזיק.
טנטון - המסגרת המשפטית
טנטון הינו בבחינת תופעה סובייקטיבית אשר אין בנמצא בדיקה אובייקטיבית להוכחת קיומו של טנטון. על מנת שהביטוח הלאומי יכיר בטנטון כפגיעה בעבודה, נדרש התובע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים.
התנאי הראשון הינו ירידה בכושר השמיעה בתדירויות גבוהות. התנאי השני, הטנטון הופיע בעת תקופת החשיפה לרעש ולא לאחריה. התנאי השלישי והאחרון הינו כי הטנטון זכה לתלונות חוזרות ונשנות מצד התובע ברשומות הרפואיות הרלבנטיות.
בנוסף לתיעוד בדבר תלונות על צפצופים באוזניים, נדרש מהתובע להציג תיעוד אשר יש בו כדי להעיד על כך שכתוצאה מהטנטון נפגע תפקודו במידה כזו שהוא נאלץ לפנות לטיפול רפואי ולהעלות בפני הרופא המטפל את דבר הפגיעה בתפקודו.
העדר רישום רפואי לגבי הפרעות בתפקוד ובחיי היום יום, כגון עצבנות או חוסר שינה, שולל את קיומו של הטנטון המתמיד. למעשה, בית הדין הארצי קבע, בפרשנות מחמירה, לפיה הדרישה לפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי משמעה לפחות מספר פניות בטווח זמן סביר המעידות על קיומה של הבעיה ועל פגיעה בתפקוד של המבוטח בעקבותיה. הלכה פסוקה היא כי כאשר פניות מוגשות בסמוך למועד הגשת התביעה, יש לבחון את האותנטיות שלהם בקפידה ובזהירות (מחשש שנעשו לאחר קבלת ייעוץ משפטי).
מן הכלל אל הפרט
במקרה דנן, התובע הגיש תביעתו לביטוח הלאומי בדצמבר 2007 כאשר תלונתו הראשונה באשר לטנטון עלתה בחודש פברואר אותה השנה, לאחר מכן באוגוסט. רק בספטמבר 2007 התלונן התובע לראשונה על ירידה בתפקוד עקב טנטון.
מאז, בחודשים הסמוכים להגשת התביעה, קיימים עוד רישומים, אשר בהם יש התייחסות לנושא הטנטון אך לא להפרעתו לתפקוד התובע. בנסיבות אלו ובשים לב להלכה הפסוקה וכן בשים לב לטעם שנמצא בטענות הנתבע, קבע בית המשפט כי התנאי השלישי לא התקיים. אי לכך, הביטוח הלאומי יכיר בתביעתו של התובע כתאונת עבודה מבחינת הירידה בשמיעה, אך לא בשל טנטון.
