פוסטראומה: תביעה שהוגשה שנים לאחר השחרור משרות

דרגו את המאמר

התיישנות לאחר שהחייל המשוחרר התבקש להגיש חוות דעת רפואית לשם קביעת זכותו לתגמולים

בית המשפט קבע כי יש לקבל טענת התיישנות בקשר לבקשת תגמולים שהוגשה כעשור לאחר שחרור המבקש משירות. האם יש מקום לבטל טענת התיישנות מאחר וזו לא נטענה בהזדמנות הראשונה?

חייל העביר את כל שירותו הצבאי כלוחם ביחידת דוכיפת, והשתחרר במועד הקבוע בחוק, שלוש שנים לאחר גיוסו. בעת הגיוס נקבע לחייל פרופיל 97, ופרופיל זה לא השתנה עד, וכולל, יום שחרורו מן השירות. כחמש שנים לאחר שחרורו של החייל נקבע לו פרופיל 21, והוא קיבל פטור משירות מילואים.

כעבור עשר שנים משחרורו אובחנה אצלו לראשונה הפרעת דחק פוסט טראומטית, והוא פנה עם אבחנה זו לקצין התגמולים. האחרון השיב כי על החייל המשוחרר להגיש חוות דעת פסיכיאטרית, על מנת שקצין התגמולים יוכל לקבוע את זכויותיו על פי החוק. בית המשפט קבע כי אין לקבל את בקשתו של החייל, מאחר וחלה עליה התיישנות. החייל המשוחרר הגיש ערעור על קביעה זו.

טענת התיישנות

ס' 32 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) קובע כי הזכות להגיש בקשה לפיצוי מאת קצין התגמולים מתיישנת כעבור שלוש שנים מיום שחרורו של המבקש מן השירות, אלא אם הבקשה מתייחסת לנכות שנגרמה על ידי חבלה רשומה, העומדת בתנאים המפורטים בחוק. קצין התגמולים טוען כי יש לדחות את הערעור על הסף, מחמת העובדה שהתביעה הוגשה למעלה משלוש שנים מיום שחרור החייל משירותו הצבאי, ומאחר והיא לא עומדת בתנאים הקבועים בחוק לצורך הארכת תקופת ההתיישנות.

ביחס לנושא זה, טען המערער, כי בהתאם לסעיף 32א לחוק, רשאי קצין התגמולים להאריך את המועד להגשת הבקשה להכרה בנכות, אם הוא סבור שמן הצדק לעשות זאת. המערער טען כי במקרים בהם מדובר בפגיעה פוסט טראומטית נפשית, אשר מתפתחת עם הזמן, אין זה צודק להעלות את טענת ההתיישנות.

לכאורה, מכיוון שהבקשה אכן הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר שחרורו של המערער מן השירות, הדין עם המשיב. אולם, נקבע בפסיקה כי במקרה וטענת ההתיישנות לא נטענה על ידי קצין התגמולים בהזדמנות הראשונה, אזי היא לא ראויה להישמע בשלב מאוחר יותר. אין חולק כי קצין התגמולים הפנה את המערער לבדיקה פסיכיאטרית, בציינו כי בהתאם לאותה בדיקה תקבענה זכויותיו. בהפניית הלה לבדיקה, ניתנה לו ההזדמנות להוכיח את הקשר שבין הנזק שלכאורה נגרם לו ובין שירותו הצבאי, הזדמנות אשר לא יכולה להישלל ממנו רטרואקטיבית מחמת טיעון ההתיישנות.

הפרעת דחק פוסט טראומטית

הפרעת דחק פוסט טראומטית הינה תגובה ממושכת לאירוע חריג, כגון אסון טבע, מלחמה, או אירועים אלימים אחרים. התובע טוען כי עקב השתתפותו בלחימה בשטח האויב במהלך האינתיפאדה הראשונה, נגרמה לו הפרעת דחק.

המשיב טוען כי התובע לא היה אחראי למעשי התעללות כלשהם, ואף לא צפה במעשים כאלו המבוצעים על ידי אחרים, ועל כן אין שום קשר בין שירותו הצבאי לבין תלונותיו על הפרעת דחק. המערער מסר בתצהירו פירוט על חלק מן הפעולות הצבאיות בהן השתתף ביחידת דוכיפת, אשר כללו, לדבריו, מעשי אלימות, השפלה ואכזריות, ועל התחושות הקשות שליוו אותו במהלך ביצוע אותן פעולות.

עוד ציין הלה בתצהירו כי לאחר שחרורו מהצבא חש בתחילה תחושה טובה יותר, אולם לאחר זמן קצר, שבו אליו הזיכרונות מהאירועים השונים, ומצבו הנפשי הדרדר. לאחר שקיבל את צו המילואים השני, הרגיש כי אינו מסוגל עוד, ופנה לקב"ן על מנת להשתחרר מהשירות.

קצין התגמולים ביקש חוות דעת פסיכיאטרית ובכך האריך את מרוץ ההתיישנות

בית המשפט פסק כי מכיוון שקצין התגמולים ביקש מן המערער להגיש חוות דעת פסיכיאטרית לשם קביעת זכאותו לפיצויים, במקום לטעון להתיישנות בהזדמנות הראשונה, אין לקבל את טענת ההתיישנות. מאחר ונראה כי דבריו של המערער בנוגע לתנאי שירותו עולים בקנה אחד עם דברי המומחה הרפואי ביחס להתפתחות תסמונת דחק פוסט טראומטית, ובכלל זה הסבריו בדבר תגובה מאוחרת לאירוע מלחמה,

נפסק כי יש להחזיר את המקרה לבחינה מחודשת של ערכאה נמוכה, אשר תקבע בשאלת קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין שירותו הצבאי של המערער לבין התסמונת בה לקה, ותפסוק לו תגמולים בהתאם.