בית המשפט קיבל ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה במשרד הביטחון

דרגו את המאמר

הוועדה הרפואית העליונה לא התייחסה כנדרש לחוות דעת רפואית מטעם המערערת

סעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 קובע כי חייל משוחרר, חייל בשירות קבע ואו קצין התגמולים רשאים להגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליוני לפני בית המשפט המחוזי. ערעור זה יעסוק בשאלה משפטית בלבד, ואין מקומו לבחון סוגיות רפואיות.

לאחר הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, מכוח סעיף 12א(א) לחוק, בוחן בית המשפט את הסוגיה המונחת בפניו במשקפי המשפט. שורה ארוכה של פסקי דין עסקה בסוגיית הסמכות הנתונה לבית המשפט בערעורים כגון דא.

הוועדה הרפואית הינה ברת סמכות להכריע בין ממצאי הבדיקות הקלינות אשר מבוצעות על ידה, לבין ממצאי בדיקות אחרות אשר נעשו לתובע. כיצד צריכה לנהוג הועדה במקרים בהם ממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה על ידה יושבים בסתירה לממצאים רפואיים אחרים המוצגים על ידי החייל? האם הועדה רשאית להעדיף את ממצאי הבדיקה שערכה על פני תוצאות הבדיקות שנערכו לחייל על ידי גורמים אחרים?

      קראו עוד בתחום:

• האם קצינה בצבא סבלה מדיכאון לאחר אי עמידה בלחץ התפקיד?
• החמרה במצב בריאותי לאחר מסע כומתה - האם פיצויים לחייל ממשרד הביטחון?
• טרשת נפוצה התפרצה בעקבות חבלה צווארית במהלך שירות צבאי, האמנם?
• האם החמרה במצבה הבריאותי של נכת צה"ל ממלחמת יום העצמאות?

ברע"א 9737/03 (זיגלמן נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים) נפסק כי מדובר בעניין רפואי מובהק אשר נתון לשיקולה של הוועדה הרפואית. דהיינו, בסמכותה של הוועדה הרפואית לקבוע כיצד היא משקללת את מכלול הממצאים שבידה ואיזה משקל היא מעניקה לכל אחת מהבדיקות.

במקרים בהם מוגש ערעור בנוגע לעניין זה, בית המשפט נוטה שלא להתערב בהחלטת הוועדה. בהליכים אלו עולה טענה נוספת הנוגעת לנימוקי מסקונתיה של הוועדה. התערבות בית המשפט תיעשה, על פי ההלכה הפסוקה, במקרים בהם הנמקת הוועדה הינה בלתי סבירה או חלקית בלבד.

במקרה דנן, בית המשפט המחוזי הורה לוועדה הרפואית העליונה להתכנס פעם נוספת ולבחון את מצבה של המערערת בשנית. בית המשפט הורה בפסק דינו כי הוועדה תתייחס למכלול הטענות המופנות כלפיה על ידי המערערת (ואשר עלו מתוכנם של המסמכים הרפואיים שהובאו בפני הוועדה).

הוועדה נדרשה הוא לקבוע ממצאים ברורים בנוגע לקיום או העדר תופעות נוספות – הגסטרופרזיס והפיסורה. הועדה דחתה את טענות המערערת וקבעה כי נזקיה נובעים ממצוקה נפשית ולא מתסמונת המעי הרגיז.

בית המשפט מקבל את הערעור

בית המשפט קבע כי דין הערעור להתקבל בחלקו. השופטים קבעו כי ייתכן ותלונותיה של המערערת נובעות מתסמונת המעי הרגיז ולא ממצבה הנפשי. בפסק הדין נכתב כי מדובר בקביעה מובהקת על פי אסכולה רפואית בה תומך אחד מחברי הוועדה וזאת ללא התמודדות עם סוגיית קיומה או העדרה של אסכולה רפואית נגדית התומכת בטענת המערערת.

בפני הוועדה עמדו שתי חוות דעת מטעם המומחה מטעמה של המערערת. חוות דעת מינואר 2007 וחוות דעת מיוני 2009. לדידו של המומחה מטעם המערערת, התופעות מהן היא סובלת הינן חלק מתסמונת המעי הרגיז. המומחה הוסיף כי הפגימות הנוספות הנטענות הינן חלק מסינדרום שלם הנובע מתסמונת המעי הרגיז.

על מנת לתמוך בטענות אלו, הפנה המומחה ל-12 אסמכתאות שונות אשר תומכות. מנגד, הוועדה העדיפה את עמדתו של אחד מחבריה אשר הינו מומחה בתחום תסמונת המעי הרגיז והקדיש את שנת השבתון שלו למחקרים בתחום זה. עמדתו של חבר הוועדה הייתה כי מרבית תלונותיה של המערערת נובעות ממצבה הנפשי.

הוכחתה של אסכולה לפי חוק הנכים העסיקה פעמים רבות את בתי המשפט. שאלות כגון מהי אסכולה רפואית, מהי מידת ההוכחה הדרושה להוכחתה, האם מתקיים קשר בין תלונות ומחלות וכדומה, הן שאלות בהן עוסקים פסקי דין רבים.

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הוועדה התייחסה רק למאמרים אשר תומכים באסכולה הרפואית המועדפת על ידי חברי הוועדה. הוועדה לא בחנה כנדרש את האסמכתאות אליהן הפנה מומחה המערערת. השופטים קבעו כי ייתכן ולאחר בחינת האסמכתאות הוועדה תקבע כי לא מדובר באסכולה רפואית מקובלת. עם זאת, היה על הוועדה לנמק מדוע דחתה את האסכולה הרפואית הנ"ל תוך היעדר דיון בעניין זה והיעדר התייחסות לאסמכתאות המדוברות.