האם מחלת העור נגרמה בגלל הלחץ בעבודה?
| דרגו את המאמר |
|
האם יכיר בית המשפט בפרוץ מחלת הפסוריאזיס כתאונת עבודה?
האם בית המשפט יכיר במחלת הפסוריאזיס (מחלת עור כרונית ופסיכוסומאטית) אשר לטענתו של אדם היא נגרמה עקב מתח נפשי מתמשך בעבודתו, כ"תאונת עבודה" במסגרת תורת המיקרו-טראומה לעניין חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995?
עבד כרכז באגד במשך 10 שנים
התובע עבד בחברת אגד כרכז במחוז ירושלים במשך 10 שנים, כאשר קודם לכך ולאחר מכן מילא תפקידים אחרים באגד. לטענתו הוא עזב את תפקידו כרכז עקב המלצת רופא עור בשל מחלת פסוריאזיס ממנה סבל. התובע כתב בתצהירו כי לפני עבודתו כרכז לא סבל ממחלה זו ולאחר שעבר לתפקיד אחר השתפר מצבו במידה מסוימת.
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של התובע בספטמבר 2007.
קראו עוד...
לקה בליבו בדרך לעבודה ולא יקבל פיצויים מביטוח לאומי
טכנאי רנטגן שלקה בליבו ייקבל פיצויים מלאים
השאלות אשר עמדו בבסיס הדיון בבית המשפט:
- האם יש בתנאי העבודה, המפורטים בתצהיר התובע, כדי להקים תשתית עובדתית למיקרו-טראומה לעניין המתח הנפשי?
- האם הוכרה תורת המיקרו-טראומה במסגרת עניין של מתח נפשי?
- האם די במיקרו-טראומה או במתח נפשי מתמשך כדי להוות תאונת עבודה לעניין מחלות הנובעות מכך, או שמא נדרש אירוע חריג?
התובע טוען כי מחלת העור היא תוצאה של לחץ ומתח נפשיים בעבודה
התובע מתאר בתצהירו את עבודתו כרכז, במסגרתה ריכז הודעות על תקלות / תאונות / פיגועים ופעל למצוא להם מענה, כאשר לדבריו עבודתו כרכז הייתה שרויה במתחים, חרדות ולחצים גדולים. וכי כל הזמן הוא היה שרוי בלחצים בגין עבודתו ובגין הצורך למצוא פתרונות מהירים. לטענת התובע, כתוצאה מלחצים אלה התפתחה אצלו מחלת הפסוריאזיס.
מהי תורת המיקרו-טראומה?
בית-הדין לעבודה בפסיקות קודמות הציב תנאים מספר לצורך הוכחתה של מיקרו-טראומה על-מנת שזו תבוא בהגדרה של "תאונת עבודה":
ראשית, על התובע להוכיח כי מדובר בפגיעות אחדות, שכל אחת מהן היא "תאונה" במובנה הרגיל של המילה. דהיינו, יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד. שנית, יש להוכיח - באמצעות חוות-דעת רפואית - שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד. שלישית, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה.
יישומם של תנאים אלה בעניין מתח נפשי מתמשך, הוביל את בית-הדין לעבודה לפסוק באופן עקבי כי "מתח נפשי ממושך או מתמיד (stress), אינו רצף של אירועים שניתן להגדירם כפגיעות זעירות ומצטברות", לפי תורת המיקרוטראומה. משכך, נתבקשה הגישה, שלפיה לצורך הכרה בנזק נפשי שנגרם ב"תאונת עבודה", נדרשת הוכחת "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד".
ידועה פסיקתו של בית המשפט העליון אשר דחה את תביעתו של עובדיה כרם להכיר בו כנפגע עבודה, משום ששקע בדיכאון שהתפתח לאורך זמן על רקע קשיים כלכליים בניהול עסק וסגירתו ולווה בניסיונות התאבדות. בעניינו קבע בית המשפט כי אין להרחיב את תורת המיקרו-טראומה בצורה כה מרחיקת לכת עד שתפרוש כנפיה על מתח נפשי מתמשך ונדרש קיומו של אירוע חריג כדי שתוכר תאונת עבודה.
תורת המיקרו-טראומה לא הורחבה בתחום הנפשי
תורת המיקרוטראומה המרחיבה את האפשרות להכיר בליקוי, כתולדה של העבודה, הורחבה בתחומים מסוימים, אך לא הורחבה בתחום הנפשי. ענין זה הוסבר בהרחבה בפסיקה בין היתר הואיל ולא ניתן לכמת, מה היה החלק של העבודה ביצירת מתח פנימי, אצל אותו עובד וכמה מתח נוצר לו בשל אירועים בחייו האישיים, שאף בהם יש בודאי, כמו לכולנו, מתחים ולחצים.
מן הכלל אל הפרט
מן הכלל אל הפרט
התובע לא הצביע על פגיעות זעירות נפרדות הניתנות לאיתור ולהבחנה במסגרת המרכיב התאונתי של תורת המיקרו-טראומה כי אם אך על מצב מתמשך בו היה "שרוי" כאשר הלחצים היו "כל הזמן".
אי לכך, בית המשפט דחה את טענותיו של התובע לאור האמור לעיל, משום שלא שוכנע כי תנאי עבודתו של התובע כמפורט בתצהירו מקימים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרו-טראומה. זאת ועוד, מאחר שתורת המיקרו-טראומה לא הוכרה בפסיקה ביחס למתח נפשי מתמשך ואף לא למחלות פיזיות הנובעות ממתח זה, אין מנוס מלדחות את תביעתו של התובע כבר בשלב זה.
