תסמונת המעי הרגיז כמחלה המוכרת לצורך תגמולים

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 4.5 מתוך 5

האם חייל משוחרר זכאי לפיצויים עקב תסמונת המעי הרגיז, בה לקה בשירותו הצבאי?

חייל בשירות סדיר, המשרת ביחידת הצנחנים, לקה בתסמונת המעי הרגיז כחצי שנה לאחר גיוסו לצה"ל. לאחר כשנה בשירות לקה הלה גם בבעיות באגן, אשר הובילו לשחרורו המוקדם. בתביעה קודמת נפסקו לחייל המשוחרר פיצויים בשל הפגיעה באגן, אולם לא בשל תסמונת המעי הרגיז.

המערער התגייס לצה"ל כשהוא בריא לחלוטין, ונקבע לו פרופיל 97. טרם גיוסו היה האחרון בעל מוטיבציה גבוהה לשירות, ואף השתתף במיונים לסיירות נבחרות. עדותו של המערער, בגין התנכלויות גופניות ונפשיות חוזרות ונשנות מצד מפקדיו, אשר כללו אף את עיכובו בזדון מקבלת טיפול רפואי, נמצאה על ידי בית המשפט כאמינה.

על פי תיקו הרפואי של המערער נקבע כי הלה התלונן במהלך שירותו על כאבי בטן, שלשולים, הקאות, וירידה במשקל. מומחים רפואיים מטעם הצדדים הסכימו כי המערער סובל מתסמונת פוסט טראומטית עקב שירותו הצבאי, אולם חלוקים בשאלת הקשר שבין השירות ובין תסמונת המעי הרגיז בה לקה המערער.

האם חוק הנכים כולל את תסמונת המעי הרגיז?

חוק הנכים (תגמולים ושיקום) קובע כי נכות הינה איבוד או הפחתת הכושר לפעול פעולה רגילה, כתוצאה ממחלה, החמרת מחלה, או חבלה שהתחוללו בעת שירות צבאי. השאלה על הפרק היא האם תסמונת המעי הרגיז הינה מחלה, והאם היא פרצה עקב שירותו של המערער, לאור העובדה שהוכח כי אירעה בתקופת שירותו.

בית המשפט קיבל את טענת המערער לפיה תסמונת המעי הרגיז הינה "מחלה", ולא תסמונת בלבד, שכן כך היא מוגדרת בספרי הרפואה העדכניים, וגם ספר הפרופילים הצבאי מתייחס אליה כאל גורם להורדת פרופיל. הן המומחה הרפואי מטעם התביעה והן המומחה הרפואי מטעם ההגנה הסכימו כי ישנו קשר בין מצבי לחץ לבין תסמונת המעי הרגיז. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי תנאי שירותו של התובע העמידו אותו במצבי לחץ קשים, עד כי נגרמה לו תסמונת לחץ פוסט טראומטית, נקבע כי התבסס קשר סיבתי עובדתי בין שירותו הצבאי של התובע ובין תסמונת המעי הרגיז בה לקה, וכי בכוחה של תסמונת זו לזכות את הלוקה בה בפיצויים מכוח חוק הנכים.

מחלה חדשה, או החמרה במחלה קיימת?

המשיב טען כי אומנם תסמונת המעי הרגיז התפרצה במהלך ועקב השירות, אבל אין קשר סיבתי משפטי בינה ובין שירותו הצבאי של המערער. לטענת המשיב, מבנה האישיות של המערער גרר תגובה קשה ולא פרופורציונאלית למצבים אליהם נחשף, ותגובתו של המערער קטעה את הקשר שבין השירות הצבאי והתפתחות המחלה האמורה.

בית המשפט מצא כי עברו הרפואי של המערער, עובר לגיוסו לצה"ל, אינו מעיד על בעיה כלשהי, אלא להפך: מדובר בנער ספורטאי וחדור מוטיבציה לקראת שירותו הצבאי, כפי שיעידו ניסיונותיו להתקבל ליחידות מובחרות. גם אם היה המערער בעל מבנה אישיות הנוטה לתגובה חריפה למצבי לחץ, ואפילו אם נשא המערער מחלה זו בגופו והיא הבשילה והתפרצה רק במהלך השירות הצבאי - אין בכך בכדי לשלול את זכותו לתגמולים על פי החוק.

הלכת רוט ומשמעותה לעניין זה

הפסיקה נוטה להקל עם מי שמבקש להכיר בנכותו, כפי שהדבר מתבטא בהלכת רוט, שם קבע הנשיא בדימוס שמגר כי במידה ומחלה התפרצה בעת ועקב השירות הצבאי, אין משקל לנטייה שהיתה קיימת אצל החייל טרם שירותו, ורואים את המחלה כאילו נגרמה כולה על ידי השירות, ולא רק הוחמרה על ידו.

על כן מתקיים כאן גם קשר סיבתי משפטי. למעשה מרגע שהוכרה בעייתו הנפשית של המערער - יש להכיר גם בתופעות במערכת העיכול אשר הופיעו בעטיו של מתח נפשי זה. בעניין זה נפסק כי אין חובה להוכיח קשר סבתי מעבר לכל ספק סביר, אלא יש להוכיח כי מתקבל מאוד על הדעת קיומו של קשר סבתי בין הנכות לבין השירות.

לסיכום, מחובתה של המדינה למלא את תפקידה כצד המעוניין בצדק, ולא ליתן פירושים דווקניים לחוק. מדובר בחייל שנפגע עקב שירותו, תוך סיכון נפשו וגופו למען המדינה. לפיכך, מחובתה של המדינה לפצותו על תסמונת המעי הרגיז בה לקה בעקבות שירותו.