תביעה נזיקית נגד משטרת ישראל

דרגו את המאמר

האם משטרת ישראל אשמה ברשלנות בגין מותו של תינוק עקב אלימות אביו?

בית המשפט העליון נדרש לדון בבקשת ערעור, אשר הגישו אימו ועיזבונו של תינוק כנגד אביו שהביא למותו. המקרה המזעזע שעליו התבססה תביעת העותרים נגד משטרת ישראל אירע באוגוסט 1999. באותו יום פרצה מריבה קולנית בין אביו של הקטין לבין אימו, בעקבות המריבה הזעיקו שכניהם של בני הזוג את המשטרה, ולמקום הגיעו שוטר ושוטרת.

השוטר ניגש לשוחח עם הגבר, תוך שהוא מבחין בשברי כוס על הרצפה בתוך דירת בני הזוג. במהלך השיחה יצאה האישה מדירת בני הזוג, הממוקמת בקומת הקרקע, אל חצר הבית, כשהיא צועקת "הוא עוד יהרוג אותי".

      קראו עוד בתחום:

• מחלת כבד לאחר צלילה בקישון - האם תוכר כנכות?
• שוטר אשר שוחרר בגין מצב נפשי לאחר 18 שנה - יזכה לפיצויים
• הפלשתינאי מבילעין הגיע להעיד בבית הדין הצבאי

בשלב זה נתבקשה השוטרת על ידי השוטר לעמוד יחד עם האישה בחצר, בעוד השוטר פנה בשנית לגבר. הגבר ניסה לדבר עם האישה ולהתקרב אליה, אך השוטר מנע זאת ממנו כשהוא תופס בידו ודורש ממנו להיכנס לדירה, ללבוש חולצה ולהביא את תעודת הזהות שלו.

לאחר דין ודברים בין השוטר לגבר, איים השוטר על האחרון כי יאלץ להביא למעצרו. בתגובה הודיע הגבר לשוטר כי אין צורך בשימוש בכוח, והוא לא יתנגד להתלוות אליו. עם זאת, מיד לאחר מכן התחמק האחרון מתפיסתו של השוטר, רץ לכיוון מרפסת הבית, תקף את בנו התינוק והביא למותו.

האם היה על המשטרה לאזוק את הבעל המכה?

העותרים טענו כי התרשלות המשטרה הייתה בהימנעותם של השוטרים מלעצור או לאזוק את הגבר לפני מעשיו הקיצוניים. עם זאת, השופט ג’ובראן קבע כי לאור התנהגותו של הגבר, הסבירות כי יפגע במי מבני הבית, בהתחשב בסיטואציה שנוצרה, הייתה נמוכה. כמו כן, השופט ציין כי גם האם עצמה לא צפתה את מעשיהו זה של הגבר.

בפסק הדין נכתב כי אחריות בנזיקין תוטל בעיקר במקרים בהם נמנעה המשטרה לחלוטין מלעשות שימוש בסמכויותיה, או עשתה שימוש לוקה בחסר בצורה משמעותית, בשל אדישות, רתיעה או שיקולים אחרים (שאינם רלוונטיים לחובתה לשמור על שלום הציבור). עם זאת, במקרה דנן, השופט ג’ובראן קבע כי לא ניתן לומר שאי-מעצרו של הגבר על ידי המשטרה או אי-כבילתו באזיקים, מהווים חריגה משיקול הדעת המשטרתי הסביר, שיש בה כדי להקים אחריות בנזיקין.

בהקשר זה ציין השופט ג’ובראן כי סמכויות המעצר והסמכויות האחרות להגבלת תנועה הינן מהחריפות שבסמכויות המסורות לידי רשויות החוק, ואין מנוס מפני שימוש זהיר בהן. נוכח האמור לעיל, הגיע השופט ג’ובראן למסקנה כי התנהלותם של השוטרים בפועל לא היוותה הפרה של חובת הזהירות שלהם כלפי הציבור בכלל וכלפי התינוק בפרט.