מיכל אשפה התדרדר על פועל ניקיון - תביעה נגד העירייה

דרגו את המאמר

נדחתה תביעה בגין רשלנות עירייה לאחר התדרדרות מיכל אשפה על עובד ניקיון

ת"א 3534-05-08

מהו דבר מסוכן לפי פקודת הנזיקין, והאם יעלה בידיו של פועל ניקיון להוכיח כי נפגע בשל רשלנות העירייה ממכולת אשפה אשר התדרדרה עליו? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית משפט השלום בנצרת. התובע טען כי הוא ביצע עבודות ניקיון עבור עיריית נצרת עילית, ונפגע כתוצאה מהתדרדרות מיכל אשפה גדול. לדבריו, מדובר היה בתאונת עבודה אשר האחריות להתרחשותה רבצה לפתחה של העירייה. העירייה כפרה בחבותה לפצות את התובע, וזאת כאשר היא מכחישה מכל וכל את אירוע התאונה, מועד התאונה, נסיבות התאונה וקיומה של החבות.

      קראו עוד בתחום:

• אחריות מעביד לבלאי בסולם לאחר נפילת עובד מגובה של חמישה מטרים
• האם נפילה במלון בבולגריה, במסגרת טיול מטעם העבודה, היא תאונת עבודה?
• עובד נפל מגובה רב ומת - מהו היקף האחריות המוטל על המעביד?
• אחריות מעביד בגין תאונה בחצרי צד שלישי

העירייה הוסיפה כי טענותיו של התובע מקורן בליקויים גופניים מהם הוא סבל עובר לאירוע. בנוסף, העירייה טענה כי התובע נפגע תוך כדי "ביצוע מעשה רגיל ויומיומי" אשר היה "כרוך בסיכון סביר". התובע ביקש למעשה לייחס לעיריית נצרת עילית אחריות נזיקית כלפיו מכוח עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה. בית המשפט דחה טענות אלה.

הפרת חובה חקוקה

בכדי לבסס עילה לתביעה נזיקית אשר נשענת על הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, היה על התובע להוכיח את קיומם של חמשת יסודות העוולה – חובה המוטלת על העירייה מכוח חיקוק, חיקוק אשר נועד לטובתו של התובע, הפרה של החובה על ידי העירייה, נזק אשר נגרם לתובע כתוצאה מהפרת החובה על ידי העירייה, והנזק הוא נזק אשר ממנו ביקש המחוקק להגן.

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח את יסודות העוולה ועל כן דין תביעתו להידחות בעניין זה. בפסק הדין נכתב כי התובע לא פירט בכתב התביעה מהם החיקוקים אשר הופרו ומהו הנזק אשר נגרם לו בעקבות הפרות לכאוריות אלה. אי לכך, בית המשפט דחה את תביעתו בכל הנוגע להפרת חובה חקוקה.

עוולת הרשלנות ודבר מסוכן

התובע ניסה לטעון גם לרשלנות העירייה. במקרה זה, היה עליו להוכיח שלושה יסודות – קיומן של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית בין העירייה לבינו, הפרת חובת הזהירות הקונקרטית על ידי העירייה, וקשר סיבתי בין ההפרה הנ"ל לנזק שנגרם.

במקרים בהם מוגשת תביעה נזיקית מכוח עוולת הרשלנות, נטל ההוכחה להוכיח את יסודות התביעה מונח על כתפיו של התובע. עם זאת, נטל הוכחה זה יכול להתהפך. במקרה דנן, התובע טען כי יש להפוך את נטל הראיה וזאת משום שמיכל האשפה אשר גרם לנזק היה "דבר מסוכן" כהגדרתו של סעיף 38 לפקודת הנזיקין.

בית המשפט דחה טענה זו. הלכה פסוקה היא כי תחולתו של הכלל אשר קבוע בסעיף 38 לפקודה נשענת על שלושה יסודות – אירוע נזק, אשר נגרם על ידי דבר מסוכן, והנתבע היה בעליו של הדבר המסוכן או הממונה עליו. בית המשפט העליון אימץ את ההגדרה לדבר מסוכן בע"א 74/61. בפסק דין זה נקבע כי במידה וכרוך סיכון גדול בשימוש ו/או בטיפול בחפץ לשם מטרתו הרגילה, ואם עניין זה מחייב מידה גדולה של זהירות, אזי עסקינן בדבר מסוכן.

מיכל האשפה לא היה "דבר מסוכן"

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הוא לא שוכנע שמיכל האשפה נשוא התובענה היווה דבר מסוכן לפי הגדרת פקודת הנזיקין והפסיקה. אי לכך, נטל ההוכחה נותר על כתפיו של התובע. התובע לא השכיל להרים את הנטל האמור ותביעתו נדחתה. התביעה נדחתה מחמת מספר טעמים:

• התביעה הסתמכה על עדותו היחידה של התובע, אשר היה בעל דין בעל עניין בתוצאות ההליך. אי לכך, עדותו נבחנה "בזכוכית מגדלת" ונמצאה בלתי משכנעת בשל שינויי גרסאות והעדר ראיות חיצוניות.
• התובע היה יכול להזמין לעדות את העובד אשר עבד עימו באותו היום, אך לא עשה כן. אי הזמנת עד רלבנטי למתן עדות, עומדת לרועץ לבעל הדין אשר היה יכול ליהנות מעדות זו.
• בשורה של דיווחים לאחר התאונה, לא הזכיר התובע ולו פעם אחת את התדרדרות מיכל האשפה. כל שנאמר בדיווחים אלה היה "נפגע בירך ימין ממיכל אשפה" (בקונסטלציות שונות).