פגימה בעמוד שדרה בעקבות תאונת דרכים במסגרת שירות במשטרה

דרגו את המאמר

פציעה במהלך מרדף משטרתי - האם הכרה מקצין התגמולים?

ענ (חי') 11956-07-08‏

שוטרים נאלצים פעמים רבות לפתוח במרדפים כנגד עבריינים נמלטים. מרדפים אלה כוללים - מן הסתם - נסיעה מהירה ולעיתים אף מסוכנת. במקרים בהם הרכב המשטרתי נפגע בתאונה במהלך המרדף, ואחד השוטרים או היושבים בניידת נפגע, ייתכן ותוגש תביעה בעניין לקצין התגמולים. להלן דוגמא למקרה כאמור.

המערער שירת בשנת 2001 כמתנדב במשטרת ישראל. באפריל שנה זו, בעת שהמערער היה שותף למרדף אחרי נמלט, הרכב בו הוא נסע התנגש בערימת חול. בעקבות האירוע, המערער פנה לקצין התגמולים וביקש כי פגיעתו תוכר כפגיעה בשירות על פי חוק הנכים. טענותיו של המערער היו באשר למספר פגימות, בין השאר בגין פגימה בעמוד השדרה המותני/גב תחתון.

קצין התגמולים בחן את מצבו הרפואי של המערער וקבע כי לא נותרה לאחרון נכות בעמוד השדרה הצווארי-מותני ו/או נכות נוירולוגית בגין החבלה על פי סעיף 1 לחוק הנכים. עם זאת, קצין התגמולים הותיר את הדלת פתוחה בפני המערער לפנות בעתיד להכרה בשל החמרה במצבו הבריאותי. בנובמבר 2011, המערער הגיש בקשה לעיון מחדש בעניין הפגיעה בגבו התחתון, וזאת על בסיס "ראיה חדשה". קצין התגמולים בחן את הבקשה וקבע, לאחר עיון במסמכים הרפואיים שהוגשו בתור "ראיה חדשה", כי אין לשנות את הקביעה הראשונית.

      קראו עוד בתחום:

• כאבי גב במשך מספר שבועות הביאו לפריצת דיסק - האם תאונת עבודה
• הכאבים בכתפה של מטפלת בבית אבות יוכרו כ"תאונת עבודה"
• צליפת שוט, פגיעות ראש, זעזוע מוח, פגיעה נפשית

המערער פנה לבית המשפט. ב"כ המערער טען בבית המשפט כי קצין התגמולים הכיר כבר באפריל 2001 בקשר הסיבתי שבין התאונה לבין מצב גבו התחתון של המערער. אי לכך, לדבריו, כל שהיה על מרשו להוכיח הוא כי הוא סובל מנכות בגבו אשר הייתה קשורה לתאונה. ב"כ קצין התגמולים התנגדה לטענה זו וסמכה את ידיה על חוות דעת רפואית שנערכה בעניינו של המערער ולפיה הנזק ממנו סבל האחרון בגבו התחתון לא היה תולדה של התאונה.

האם קצין התגמולים הכיר בקשר הסיבתי?

השאלה המרכזית אשר נדונה בפני בית המשפט הייתה - האם קצין התגמולים הכיר, בשנת 2001, בקשר הסיבתי שבין הפגימה בגב ובין התאונה. דהיינו, במידה והתשובה לשאלה זו חיובית, הרי שכל שהיה על המערער להוכיח כעת הוא החמרה במצבו. עם זאת, לדאבונו של המערער, בית המשפט קבע כי לא הוכחה הכרה של קצין התגמולים בקשר הסיבתי בהליך הראשוני.

בית המשפט קבע כי אין לקבל את טענת ב"כ המערער לכך שכל החמרה בגב התחתון הייתה בהכרח תולדה של התאונה בשירות. "קביעה כאמור הייתה עלולה להביא למצב אבסורדי לפיו גם אם תגרם למערער חבלה כתוצאה מתאונה נוספת או מכל דבר אחר, הרי שדי בקיומה של נכות בגב התחתון כדי להביא להכרה בנכות זו על חשבון השירות", נכתב בפסק הדין.

השופטת קבעה עוד כי לא לכך התכוון המשורר כאשר דחה את תביעתו הראשונה של המערער בשנת 2001. כמו כן, השופטת הוסיפה כי גם המחוקק לא ביקש ללכת בנתיב זה. במילים אחרות, גם אם המערער היה מוכיח החמרה במצב גבו התחתון, הרי שהיה עליו להוכיח גם את קיומו של הקשר הסיבתי שבין ההחמרה לבין התאונה.

המומחה מטעם קצין התגמולים קבע בחוות דעתו כי לאחר התאונה לא נמצאו פגיעות בגב התחתון של המערער. למעשה, כשנה וחצי לאחר האירוע נפסקו כליל תלונותיו של המערער בנוגע לכאבים בגבו. כמו כן, המומחה הוסיף כי נערכו למערער בדיקות בגבו במרוצת השנים, וכמובן לאחר האירוע, וכולן לא תיעדו ממצאים אשר העידו על חבלה בגב תחתון. למעשה, המומחה הדגיש גם כי המערער התלונן כבר עובר לתאונה על כאבים בגבו (שחלפו). זאת ועוד, המומחה הדגיש כי בשנת 2007 המערער החל לסבול מבקע דיסק אשר לא היה קשור לתאונה, וסביר להניח שהוא היה המקור לכאביו.

בית המשפט דוחה את הערעור

מנגד, בית המשפט בחן גם את חוות הדעת הרפואית מטעם המערער. בחוות דעת זו נקבע כי התאונה הוכרה כבעלת קשר סיבתי לשירות במשטרה ועל כן "חוות הדעת מטעם קצין התגמולים הייתה מיותרת שכן כל רישומיו של המומחה נועדו לשלול קשר של גרימה או החמרה, שהוכר זה מכבר". בית המשפט קבע כי אין לקבל את גישתו של מומחה המערער, וזאת משום שלא הוכח שקצין התגמולים הכיר באופן גורף בבעיות בגב התחתון של המערער כקשורות בתאונה בשירות.

"חוות הדעת של המומחה מטעם קצין התגמולים התייחסה בפירוט רב לפגימה ותיארה את המנגנון של הפגיעה בגב. חוות דעת זו התייחסה גם לתיעוד הרפואי ולממצאים שעלו מבדיקות שנערכו למערער", נכתב בפסק הדין, "מנגד, חוות דעת המומחה מטעם המערער יצאה מנקודת הנחה שגויה כי כל בעיה בגב התחתון הייתה באופן אוטומטי קשורה בתאונה".