עישון פסיבי בעבודה, האם תאונת עבודה?

דרגו את המאמר

האם עישון פאסיבי הוא תאונת עבודה?

כבר תקופה ארוכה אנו עדים למלחמה המתנהלת בין המעשנים והלא מעשנים. הלא מעשנים טוענים כי "העישון הפאסיבי" ממנו הם סובלים, גורם להם לנזקים בעל כורחם. ואכן, נראה כי העולם המערבי מכיר יותר ויותר בנזקיו של העישון הפאסיבי. בין אם זה מכוח חוקים שהגבילו את העישון במקומות ציבוריים, ובין אם דרך הפרסום והפניית תשומת ליבו של הציבור כלפי נזקי העישון הפאסיבי. הכרה נוספת ניתן לראות על פי פסיקתו של בית הדין אזורי לעבודה, בדבר תביעתו של מעשן פאסיבי, להכרה בעישון הפאסיבי ממנו סבל בעבודתו, כתאונת עבודה.

עובדות המקרה לא היו במחלוקת. התובע עבד במבנה בעל 5 חדרים שמסודרים מסביב ללובי. אחת הפקידות שישבה בלובי , עישנה באופן כבד במרחק של 2 מטר מהתובע. העשן היה חודר לחדר של העובד, אשר בילה את מרבית היום במשרד. כל תחנוניו כי הפקידה תפסיק לעשן במבנה, לא הועילו.

לאחר שהתובע לקה בשפעת וחזר לעבודתו, לא הצליח להחלים לגמרי בגלל שהעשן הפריע לו. התובע פנה לרופא תעסוקתי ורופא של משרד הבריאות. אלו סיירו במקום העבודה וקבעו כי אין לעשן שם. הממונה על המבנה קבע כי אחד החדרים במבנה ישמש כחדר עישון. למרות זאת, חלון חדר העישון היה סגור רוב הזמן.

כמו כן, כאשר התובע לא היה במשרד אז כל העובדים היו מעשנים בכל המקומות, וכאשר היה חוזר, כל המתחם היה ספוג עשן. לאור כל האירועים דלעיל, ובהתחשב בכך שהתובע לא החלים ממחלתו, התובע פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת שזה יכיר במחלתו כמחלה שנגרמה עקב עבודתו. המוסד לביטוח לאומי טען מצידו כי לא מתקיים קשר סיבתי רפואי בין מחלת התובע ועבדתו.

עדות המומחה מטעם בית המשפט

הרופא המומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי התובע סבל, מגיל צעיר, מבעיות בדרכי הנשימה. מעיון בתיק הרפואי, המומחה למד כי משרדו של התובע היה באזור תעשייתי, כאשר מולו חניון למכוניות. להערכתו של המומחה, מחלתו של התובע החמירה בעקבות חשיפתו היומיומית לעשן הסיגריות, בנוסף לזיהום האוויר באזור עבודתו.

המומחה העריך ש-50% מהחמרת מחלתו של התובע נבעה מחשיפה זו. המומחה קבע כי אין קשר סיבתי ישיר בין מחלתו של התובע ועבודתו, אלא בהחמרה של המחלה בעקבות מאפייני עבודתו. החמרת מחלתו של התובע הינה תוצאה של פגיעות קטנות וחוזרות אשר במצטבר, גרמו להחרפת מחלתו.

פסיקת בית הדין

בית הדין ציין כי התובע נחשף לעישון פאסיבי במקום עבודתו. מעשנים פאסיביים שואפים עשן בדומה למעשנים עצמם. המחוקק הכיר בנזקי העישון הפאסיבי, כאשר חוקק הגבלות על עישון במקומות עבודה ומקומות ציבוריים. במקרה זה, המומחה קבע כי החשיפה לסיגריות גרמה להחמרת מצבו של התובע. אומנם לתובע הייתה מחלה קיימת אבל היא הוחמרה עקב אירועים זעירים של פגיעה בדרכי הנשימה, בזמן עבודתו של התובע.

המשפט מכיר בתאונת עבודה הן במקרה של גרימה והן במקרה של החמרה. המשקל שניתן להחמרה הינו 50%, כפי שהדבר צוין בחוות הדעת הרפואית. לסיכום - בית הדין קובע כי התובע הוכיח כי מחלתו הוחמרה בעקבות העישון הפאסיבי ממנו הוא סבל.

לכן, נקבע כי מחלת התובע היא בגדר פגיעה בעבודה על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי. התוצאה האופרטיבית של קביעה זו הינה שהתובע זכאי לקבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי בשל "תאונת עבודה". על פי פסיקה זו, אנו רואים את ההכרה ההולכת וגדלה בנזקיו של העישון הפאסיבי. עישון פאסיבי מסוכן לא פחות מהעישון האקטיבי, אבל בהבדל חשוב אחד, המעשן הפאסיבי אינו בוחר לעשן, בניגוד למעשנים האקטיביים.