עובד מעשן נפטר מסרטן ריאות גרורתי - האם מדובר בפגיעה בעבודה?
דרגו את המאמר |
|

דחיית תביעה של אלמנה לקצבת תלויים – סרטן הריאות נגמר מעישון ולא מתנאי העבודה
ב"ל 2398-08
בית הדין לעבודה דחה תביעה של אלמנה כנגד המוסד לביטוח לאומי, אשר הוגשה לאחר שהמל"ל לא הכיר בזכותה לקבל קצבת תלויים בעקבות פטירת בעלה מסרטן ריאות גרורתי. האלמנה טענה כי תנאי עבודתו של בעלה המנוח, אשר עבד במשך כ-40 שנה בתחום הבניין, גרמו לפריצת הסרטן האלים בגופו. לעומת זאת, המוסד לביטוח לאומי טען כי היות והמנוח היה "מעשן כבד" (כפי שהוגדר האחרון במסמכים הרפואיים), לא ניתן לקשור ברמה מספקת בין תנאי העבודה לפרוץ המחלה.
במסגרת הדיונים בין הצדדים מינה בית הדין לעבודה מומחה רפואית מטעמו אשר תעמוד על הקשר הסיבתי שבין תנאי העסקתו של המנוח לבין המחלה הקטלנית שגרמה למותו. המומחית בחנה את נסיבות המקרה וקבעה כי למרות שבעלה של האלמנה נחשף במידה מסוימת (ומועטה) לחומרים מסרטנים, הרי שהעישון הכבד אשר היה מנת חלקו של האחרון היה הסיבה המהותית למחלתו.
נטען כי אם יש לחלק בין השניים לגבי פרוץ מחלת הסרטן במקרה דנן, לעישון הייתה השפעה של 90% על המחלה, בעוד שלתנאי העבודה הייתה השפעה בשיעור של 10% בלבד.
סרטן אלים הנפוץ בקרב מעשנים
המומחית הסבירה כי המנוח לקה בסרטן ריאות של התאים הקטנים (SCLC) אשר נחשב לסרטן אלים במיוחד. סרטן זה נפוץ בעיקר אצל גברים מעל גיל 60 וב-98% מהמקרים מדובר בחולים אשר עישנו במהלך חייהם. דהיינו, הסרטן הנ"ל קשור לעישון סיגריות באופן מובהק. עם זאת, יודגש כי המומחית הכירה בכך שסרטן הריאות המדובר יכול להיות גם תוצאה של חשיפה תעסוקתית. המומחית העריכה כי בין 2% ל-9% מהמקרים, מדובר בסרטן אשר התפתח בשל חשיפה תעסוקתית.
קראו עוד על סרטן ותאונות עבודה:
- סולר קרטוזיס בעקבות חשיפה לשמש בזמן העבודה - האם תאונת עבודה?
- סרטן עור הוכר כתאונת עבודה מתוך תורת המיקרוטארומה
- מחלת הסרטן ממנה נפטר עובד נמל אשדוד - האם תאונת עבודה?
- מחלת ריאות אצל מעשן כבד - האם תאונת עבודה?
- האם מחלת ריאות של מעשן שעבד במפעל תוכר כ"תאונת עבודה"?
בהתאם לחוות דעתה המנומקת של המומחית, נקבע כי יש לדחות את תביעתה של האלמנה. הלכה פסוקה היא כי גם במקרים של מיקרוטראומה, וגם במקרים של מחלת מקצוע, השאלה היא האם לתנאי העבודה הייתה "תרומה משמעותית" מבחינת התפתחות המחלה. הפסיקה הגדירה את המונח "תרומה משמעותית" לעניין זה לשיעור של 20% לפחות.
"מעמדתה העקבית של המומחית עלה בבירור כי תרומת החשיפה התעסוקתית במקרה דנן למחלתו של התובע, ביחס להיותו מעשן כבד, הייתה תרומה משנית ושולית", נכתב בפסק הדין, "המומחית התקשתה אמנם לקבוע קביעה שרירותית המבוטאת באחוזים לגבי יחסיות ההשפעה של שני גורמים אלה, אך משהתבקשה לעשות זאת נמצא כי היא העריכה שהשפעת החשיפה התעסוקתית לא עלתה על 10%, כשתרומת העישון הוערכה ככזו שנכון לייחס לה לפחות 90%".