סכיזופרניה פרנואידית כרונית שהתפרצה במהלך שירות ללא אירוע דחק

דרגו את המאמר

סכיזופרניה פרנואידית כרונית בתביעה נגד משרד הביטחון

האם ניתן להכיר בחייל משוחרר אשר סובל מסכיזופרניה פרנואידית כרונית, כנכה צה"ל למרות שלא ניתן להצביע על אירוע ספציפי שגרם להתפרצות המחלה? כיצד נבחנת זכאותו של החייל המשוחרר לתגמולים ממשרד הביטחון בשל מחלה נפשית? מדובר בערעור אשר הוגש על ידי לוחם מג"ב לשעבר, אשר במשך שנים סובל מסכיזופרניה פרנואידית כרונית שהתפרצה אצלו בתקופת הצבא.

המערער גויס לשירות חובה בשנת 1982 ועבר טירונות בתור לוחם מג"ב. לאור עבירות משמעת שונות, וקשיים במילוי תפקידו, נדד המערער בין יחידות שונות בצבא. ביחידות אלה מילא האחרון תפקידים שונים. בתום השירות הסדיר, התגייס המערער לשירות קבע במג"ב.

מספר חודשים לאחר מכן, אושפז המערער בבית החולים "איתנים" במשך שלושה חודשים ואובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית כרונית. לאחר שחרורו מבית החולים המשיך המערער בשירותו הצבאי במסגרתו הוצב כטבח עד ששוחרר מהשירות.

המערער זומן פעמיים לשירות מילואים ובשתי הפעמים הוא אושפז בבית החולים "איתנים". בין המערער לבין קצין התגמולים ניטשה מחלוקת – האם מדובר במחלה שנגמרה כתוצאה מהשירות הצבאי ובאיזה שיעור?
 

האם תנאי השירות גרמו לפריצת המחלה?

בתחילה, קצין התגמולים קבע כי מחלת הנפש ממנה המערער סובל הוחמרה בצבא באופן חלקי בלבד ובשיעור של 20% בלבד. המערער הגיש ערעור על כך לועדת הערר ולבסוף לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את ערעורו וקבע כי היות ושירותו הצבאי היה קצר ביותר, חזקה על כך שבין השירות לבין המחלה התקיים קשר סיבתי ממשי.

הלכה פסוקה היא כי יש להכיר בכך שמחלה נגרמה (ולא רק הוחמרה) עקב השירות, באופן שהנכה אינו מחויב להוכיח קיומו של אירוע חריג שגרם לפרוץ המחלה, ובלבד שקיימת תשתית רפואית שעל יסודה ניתן לבסס קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות ובין פרוץ המחלה.

      קראו עוד בתחום:

• סכיזופרניה עקב שירות צבאי
• החייל חלה בסכיזופרניה בעקבות השפ- האם יוכר כנכה צה"ל?
• סכיזופרניה בגין נפילת פצצת מרגמה בבסיס צבאי
• סעיף 35(א) לחוק הנכים - חוות דעת רפואית בתור ראיה חדשה

במקרה דנן, בפסק הדין נכתב מדובר במחלה שהתפרצה במהלך השירות ואין הכרח להצביע על אירוע יוצא דופן. ועדת הערר הגיעה למסקנה כי שירותו של המערער לא היה יוצא דופן. עם זאת, הועדה לא נימקה את החלטתה ובית המשפט החזיר את התיק לפתחה.

לאחר החזרת התיק, הועדה קבעה כי תנאי שירותו של המערער היו קלים והחריג היחידי לכך היה "אסון צור" בו נהרגו שניים מחבריו של המערער. עם זאת, הועדה ציינה כי לא ניתן למצוא קשר בין האסון הנ"ל, אשר אירע בדרום לבנון, לבין שירותו של המערער שהיה באותה העת ברמת הגולן.

"גם שמירה היא משימה קשה"

המערער דחה טענות הוועדה מכל וכל. ראשית, הוא טען כי שירותו היה כשירותו של כל לוחם מג"ב ועל כן מדובר בתקופה מלחיצה וקשה מבחינה נפשית. שנית, לטענתו, די בכך שהוא היה שותף ב"מלחמת שלום הגליל" בכדי להכיר בעובדה ששירותו הצבאי כלל אירועי טריגר לפרוץ מחלתו.

בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענותיו של המערער ולהכיר בכך שכל נכותו נבעה משירותו הצבאי. בפסק הדין התייחסו השופטים לעובדה שהמערער נאלץ, במהלך שירותו, לבצע משימות שמירה מסוכנות ומתישות. השופטים התייחסו גם לעדותו של מפקדו של המערער אשר אמר בבית המשפט - "שמירה זו קשה. לפעמים הייתי הולך למגדל השמירה. מי שהיו רוצים להעניש אותו היו אומרים לך נעביר אותך למתקן. אם נהג עושה עבירה – אומרים נעביר אותך למגדל. לכולם היה קשה. היה מקרה של בחור שירה בעצמו כדורים (כי) הוא התייאש".