דחיית תביעה להכרה בתאונת דרכים כתאונת עבודה בגלל יציאה מסידורים פרטיים

דרגו את המאמר

תאונת דרכים בדרך לעבודה ולאחר סידורים של בוקר, האם תאונת עבודה?

עבל (ארצי) 20535-12-10‏

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור אשר הונח לפתחו על פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה, ואשר במסגרתו דחה בית דין קמא את תביעתה של אישה להכיר בתאונת דרכים כתאונת עבודה. המערערת במקרה דנן נפגעה בתאונת דרכים בדרך לעבודה, אך לא היה מדובר בנסיעה מהבית לעבודה. למעשה, בבוקר התאונה התובעת ביצעה שורה של סידורים פרטיים בטרם היא החלה בנסיעתה לעבודה.

ראשית, היא נסעה מביתה לקופת חולים. לאחר מכן, היא נסעה מקופת החולים למשרד הרישוי. עם סיום מטלותיה במשרד הרישוי, נסעה המערערת לעבודה ובדרכה לשם נפגעה בתאונת דרכים. בית הדין לעבודה קבע כי היות והתאונה לא אירעה בדרך מ"מעונה של התובעת" לעבודה, הרי שלא עסקינן בתאונת עבודה. על קביעה זו הוגשה הערעור דנן.

"סטיה מהדרך הרגילה והפסקה של ממש"

הצדדים הסכימו על מסלול נסיעתה הקבוע של המערערת. הוכח כי מדי יום המערערת נוסעת לעבודה ממקום מגוריה בנתניה, וזאת לאחר שהיא מורידה את בתה בגן הילדים. עם זאת, ביום האירוע, המערערת סטתה ממסלול נסיעתה הרגיל. דהיינו, היא נסעה מהבית לקופת חולים, מקופת חולים למשרד הרישוי, וממשרד הרישוי ביקשה לנסוע לעבודה.
 

      קראו עוד בתחום:

• עצמאי נפל בביתו – האם זו תאונת עבודה?
• האם תאונה בדרך לעבודה בחניה של בניין המשותפת לכמה דיירים היא תאונת עבודה?
• האם נפילה בדרך לעבודה, ללא הוכחת גורמי סיכון חיצוניים, היא פגיעה בעבודה?
• עובד נפל בחצר, האם מדובר בתאונת עבודה?
• האם תאונת דרכים בתור טרמפיסט עם עובדים בדרכם לעבודה היא תאונת עבודה?

בית הדין האזורי, בפסק דינו, סקר באופן מעמיק ובהרחבה את ההלכה הפסוקה בנוגע לתאונות בדרך לעבודה (ומהעבודה). לאחר סקירת הפסיקה, בית הדין מצא כי מטרתה של הנסיעה של המערערת ביום התאונה המדובר הייתה לבצע סידורים פרטיים ורק לאחר מכן לנסוע לעבודה. בפסק הדין בבית דין קמא נקבע כי "המבוטחת סטתה מהדרך הרגילה לעבודתה ועשתה הפסקה של ממש לצורך הסדרת ענייניה הפרטיים. גם אם כל הפסקה נמשכה בין רבע שעה לעשרים דקות, עדיין היה מדובר בהפסקה של ממש". כמו כן, נקבע כי ההפסקה הנ"ל ניתקה את הקשר בין יציאתה של המבוטחת ממעונה לבין כוונתה לנסוע לעבודה.

המסגרת המשפטית וההכרעה

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר את המונח "תאונת עבודה" באופן הבא – "תאונה אשר אירעה לעובד תוך כדי עבודתו ובעקבותיה". סעיף 80 לחוק מרחיב וקובע כי תאונת עבודה הינה גם תאונה אשר אירעה לעובד תוך כדי נסיעתו מ/להעבודה. עם זאת, סעיף 81 מחריג ומסייג את סעיף 80. על פי סעיף זה, אם במהלך הדרך מהבית לעבודה (או מהעבודה לבית) הייתה "הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת", שלא למטרת עבודה, לא מדובר בתאונת עבודה.

בית הדין הארצי לעבודה, במקרה דנן, בחן את טענותיה של המערערת וקבע כי דינן להידחות. צוין כי במקרים בהם קיימת מחלוקת בנוגע למשמעות הסטייה/ההפסקה בדרך מהעבודה/לעבודה, אבן הבוחן המרכזית לעניין זה תהיה מטרת הנסיעה. דהיינו, יש לבחון מה הייתה מטרת הנסיעה אשר גרמה לסטייה מהדרך המקובלת.

בית הדין הארצי ציין כי תכלית נסיעתה של המערערת שלפניו הייתה ללא ספק סידורים אישיים. במילים אחרות, כאשר המערערת יצאה מהבית היא לא ביקשה לנסוע לעבודה אלא התכוונה לבצע סידורים פרטיים. סוגיה נוספת אשר נבחנת במחלוקת כגון דא היא מהות הפסקה ואורכה. במקרה דנן, המערערת טענה כי לא היה מדובר בסטיות מדרכה המקובלת אלא ב"הפסקות למשך זמן קצר בלבד". לטענתה, היא שבה למסלול הרגיל בדרך למקום העבודה מיד לאחר "ריפוי הסטיות הקטנות".

בית הדין הארצי דחה טענות אלה. בפסק הדין נקבע כי התכלית המיידית של המערערת לא הייתה להגיע לעבודה אלא לבצע סידורים אישיים אשר לא היו קשורים לעבודה. זאת ועוד, בית הדין הארצי ציין כי גם אם גרסתה של המערערת הייתה מתקבלת, והיה עולה בידה להוכיח כי כל ההפסקות היו של כ"15 דקות לכל היותר", הרי שלא היה ניתן להתעלם מכך שמדובר בכמה הפסקות בבוקר אחד אשר הצטברו כדי פרק זמן משמעותי.