אחריות מעביד לבלאי בסולם לאחר נפילת עובד מגובה של חמישה מטרים

דרגו את המאמר

תאונת עבודה בגין סולם תקול – האם רשלנות המעסיקה?

ת"א 617/05

הלכה פסוקה היא כי מעביד חב כלפיו עובדיו בחובת זהירות מוגברת. ביסוד הלכה זו ניצבת הנחה כי בידיו של המעביד נמצא הידע בנוגע לסיכונים המוחשיים אשר "אורבים" לעובדים במהלך עבודתם. כמו כן, כפועל יוצא מכך, המעביד יכול לצמצם ולמנוע סיכונים אלה.

לא אחת, נפסק כי המעביד חייב בחובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו וזאת מתוך הרציונאל המוסרי לשמור על שלומם וגופם של העובדים. האחריות הרחבה המונחת על כתפיו של מעביד כלפי העובדים נובעת אפוא מיחסי הקרבה בין השניים והיא גדולה מהאחריות בין אדם כלפי חברו בסיטואציות אחרות. גבולותיה של חובת זהירות זו נוגעים בשלוש דרישות עיקריות:

• דרישה מהמעביד לדאוג לצוות עובדים מאומן ומיומן.
• דרישה לספק לעובדים חומרים וכלים ראויים לשם ביצוע העבודה.
• דרישה לפקח על אופן ביצוע העבודה ודרישה להנהיג "שיטת עבודה מתאימה".

במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, קיבל בית המשפט את תביעתו של עובד אשר נפגע בתאונת עבודה. בית המשפט קבע כי מדובר ברשלנות מצידו של המעסיק. עסקינן בתביעתו של אדם אשר הועסק בתפקיד חשמלאי מוסמך בחברה הנתבעת החל משנת 1994. בשנת 2002, נפגע התובע במהלך עבודתו כאשר נפל מסולם מקצועי.

הסולם היה מאוחסן במחסנה של הנתבעת ועובדי החברה השתמשו בו בתדירות גבוהה לשם ביצוע עבודתם. בשנת 1999 התקלקל הסולם ונשלח לתיקון אצל החברה אשר ייצרה אותו. העובדים המשיכו להשתמש בסולם עד ליום התאונה. ביום התאונה, התובע עשה שימוש בסולם עד גובהו המקסימאלי – חמישה מטרים. במהלך העבודה קרס הסולם והעובד נפל מגובה רב.

      קראו עוד בתחום:

• אשם תורם של עובד ותיק בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת עבודה
• נפילת עובד מנוסה מסולם, האם אחריות המעביד?
• תביעת עובד נגד מעביד בגין נזק גוף שנגרם עקב נפילה מסולם במהלך עבודתו

כתוצאה מהנפילה, נגרמו לתובע נזקי גוף קשים. לאחר התאונה, הסולם הוחזר למחסן הנתבעת ונבדק על ידי חוקר חברת הביטוח. בשלב מסוים לאחר מכן הסולם הושלך כגרוטאה על ידי הנתבעת, וזאת אף בטרם ניהול ההליכים המשפטיים נשוא תאונת העבודה. התובע הגיש תביעה כנגד מעסיקתו וזאת בגין רשלנותה. המעסיקה שלחה הודעת צד שלישי לחברה אשר ייצרה את הסולם.

המומחים מציגם חוות דעת מטעמם

בית המשפט המחוזי קבע כי יש לקבל את התביעה. בפסק דינו של השופט ברלינר נקבע כי הנתבעת אחראית לנזקיו של התובע, ואין להטיל אחריות על הצד השלישי. בית המשפט ציין כי זריקת הסולם בטרם ההליכים המשפטיים גרמה לתובע לנזק ראייתי ועובדה זו העבירה את נטל ההוכחה לכתפי של החברה (להוכחת אי רשלנות).

על מנת להסביר את נסיבות קריסת הסולם, הוצגו בפני בית המשפט המחוזי שתי חוות דעת מטעם מהנדס המתמחה בענייני בטיחות, ומטעם מנכ"ל החברה המייצרת את הסולם אשר הינו מהנדס המתמחה בסולמות. בחוות דעתו של המומחה הראשון נטען כי הסולם במקרה דנן יוצר בניגוד לתקן והיה אסור לשימוש.

בחוות הדעת השנייה נטען כי הסולם יוצר ללא פגם והתאונה התרחשה בעקבות "התערבות ושינויים שנעשו בסולם על ידי מאן דהוא טרם התאונה, בניגוד מוחלט להוראות היצרן ולהיגיון הבריא הבסיסי". מנכ"ל חברת הסולמות טען כי ניתן היה לראות בתמונות שהוצגו לגבי הסולם שהוסרו ממנו חבקים אשר היו דרושים לשם יציבותו.

בית המשפט המחוזי, על סמך התרשמותו מחוות הדעת, קבע כי יצור הסולם נעשה תוך הקפדה על כלל הרכיבים הבטיחותיים, והוא נמסר לנתבעת במצב תקין וללא כל פגם. לפיכך, ההשערה כי הסולם קרס בשל פגם בייצור נדחתה. כתולדה מכך, נדחתה הודעת הצד השלישי.

לצד זאת, בית המשפט לא קיבל את הסברו של מנכ"ל חברת הסולמות לכך שהחבקים לא היו מותקנים במועד התאונה על הסולם. בית המשפט ציין כי התובע הינו חשמלאי מוסמך וותיק, אשר סביר להניח שהוא לא היה עולה על סולם בו לא היו מותקנים חבקים. צוין כי התמונות עליהן התבסס מנכ"ל חברת הסולמות צולמו זמן רב לאחר התאונה ואין אפשרות להסיק מהן לגבי הימצאותם של החבקים על הסולם ביום התאונה. אי לכך, נקבע כי ההסבר הסביר ביותר לקריסת הסולם היה שהוא קרס מחמת בלאי. מדובר אפוא ברשלנות מצידה של החברה ומשכך נמצא כי היא חבה כלפי התובע בעוולת הרשלנות.