ניסוי בשירות הצבאי גרם למחלת לב, האמנם?

דרגו את המאמר

האם השתתפות בניסוי במהלך שירות צבאי גרמה להתפתחות מחלת לב?

רע"א 7271/11

האם חייל אשר השתתף במהלך שירותו הצבאי בניסוי חלה בעקבות כך במחלת לב? האם מדובר באירוע אשר יכול להביא להכרה בחייל כנכה צה"ל? אלה הן השאלות אשר הונחו במקרה דנן לפתחו של בית המשפט העליון. מדובר בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי אדם שהתגייס לצה"ל לפני כ-40 שנה. המבקש טען כי ניסוייים אשר הוא השתתף בהם במהלך השירות גרמו לו ללקות במחלת לב.

לטענת המבקש, לאחר שהוא הצטרף לשורות הצבא בשנת 1971, הוא השתתף בניסוי במסגרתו הוא התבקש ליטול טבליות אוקיסמים (תרכובות אורגניות) במשך מספר ימים רצופים. לדבריו, טבליות אלה גרמו לו לשורה ארוכה של בעיות בריאות. המבקש טען כי מספר שבועות לאחר הניסוי המדובר, הוא הובהל לבית החולים בעקבות הקאות, לחץ דם גבוה וסחרחורת. לדבריו, בחלוף מספר שנים הוא אושפז בבית החולים פעם נוספת בגין כאבים בחזה ויתר לחץ דם. בסופו של היום, בשנת 1994, המבקש לקה בהתקף לב.

      קראו עוד בתחום:

• נפגעי ניסויי האנתרקס הגישו תביעה נגד משרד הביטחון
• האם אלמנה של חייל אשר התאבד בשירות מילואים זכאית לזכויות ממשרד הביטחון?
• האם משרד הביטחון יכיר בפציעה שנגרמה במהלך חופשה ממושכת?
• סכיזופרניה בעקבות התעללות והשפלה בטירונות, האמנם?
• רעשי ירי גרמו לליקויי שמיעה במהלך שירות צבאי

כתוצאה מכך, הוא אובחן כלוקה במחלת לב. המבקש ביקש לקשור בין האירועים הבריאותיים לבין הניסוי במהלך השירות הצבאי. הוא פנה לקצין התגמולים והגיש תביעה מכוח חוק הנכים לשם הכרה בו כנכה צה"ל. במסגרת התביעה, נטען כי נטילת הטבליות גרמה לתובע ליתר לחץ דם, התקף לב ומחלת לב.

קצין התגמולים דחה את התביעה בקובעו כי לא התקיים קשר סיבתי בין המחלה לבין הניסוי במהלך השירות. ערעור אשר הוגש כנגד החלטה זו לוועדת העררים נדחה אף הוא. המבקש לא אמר נואש והגיש ערעור על החלטת וועדת העררים לבית המשפט המחוזי בחיפה. לדאבונו, גם בית המשפט המחוזי הותיר פניו ריקם. אי לכך, הוא לבית המשפט העליון והגיש את הבקשה דנן.

האם נגרם למבקש נזק ראייתי כבד? האם התיק הרפואי אבד?

במסגרת הבקשה נטען כי התנהלותו של משרד הביטחון בעניינו של המבקש גרמה לאחרון נזק ראייתי כבד. המבקש טען כי לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות אודות הניסוי המדובר ולא פורטה תכולת הכדורים אשר הוא התבקש ליטול. כמו כן, המבקש ביקש להוכיח את הקשר הסיבתי בשל נסיבותיו הרפואיות ערב הניסוי מחד, ומצוקותיו הבריאותיות לאחר נטילת הטבליות מאידך. לדבריו, משרד הביטחון התרשל כלפיו בכך שלא נשמרו המסמכים הרפואיים הרלבנטיים לגביו ובכך שתיקו הרפואי אבד/הושמד.

משרד הביטחון, המשיב, ביקש לדחות את הבקשה, וזאת משום שמדובר ב"סוגיה משפטית אשר נדונה כבר בשלוש ערכאות ולא היה צורך לפתחה מחדש". לגופו של עניין, קצין התגמולים טען כי דו"ח הניסוי אשר הוצג בפני בית המשפט הוכיח באופן ברור כי לא התקיים קשר סיבתי אשר הצדיק הכרה במבקש כנכה צה"ל.

בית המשפט העליון בחן את טענות הצדדים וקבע כי דין הבקשה להידחות. בפסק הדין נקבע כי אין לקבל את טענות המבקש באשר לנזק הראייתי אשר נגרם לו לכאורה כתוצאה מהתנהלות לקויה של משרד הביטחון. השופט הנדל קבע כי משרד הביטחון הודה שהמבקש השתתף בניסוי והציג דו"ח רפואי שהתיישב גם עם נתונים שנמסרו על ידי המבקש בעצמו. הנדל קבע כי היה ניתן להבין באופן ברור מהם הניסויים בהם השתתף המבקש, לרבות סוג הטבליות, תדירות נטילתן, המינון המבוקש, השפעותיהן ותופעות הלוואי שלהן (כולל לגבי משתתפים אחרים בניסוי). כמו כן, נקבע כי המבקש לא השכיל להציג הוכחות רפואיות באשר לאשפוזיו לאורך השנים. דהיינו, לא עלה בידיו לקשור באופן רפואי ומשפטי בין האשפוזים לבין נטילת הטבליות במהלך הניסוי בצבא.