תופעת מרפק טניס והכרה בה כמחלת מקצוע

דרגו את המאמר

מרפק טניס כמחלת מקצוע

ב"ל 22269-04-10

מרפק טניס הינה מחלה אשר ידועה גם בשמה הרשמי - "דלקת של עילית העלי הצידי". מדובר בתופעה אשר נוצרת בעקבות נזק לגיד המשותף של השרירים אשר פושטים על האמה, וכתוצאה ממנה סובל החולה מכאבים במרפקו. דלקת זו הינה אחת מהפרעות השלד הנפוצות ביותר באזור המרפק.

למרות שהיא זכתה לשמה בשל הופעתה לאחר מאמצעים חוזרים ונשנים של סיבוב מרפק במשחקי רקטות וטניס, פעמים רבות לוקים בה גם אנשים אשר ביצעו באופן לקוי ובלתי מבוקר תנועות הנעה של שורש כף היד וסיבוב האמה. היות ומדובר בדלקת גידים, "מרפק טניס" המתפתחת בעבודה יכולה להיות מוכרת כמחלת מקצוע על ידי המוסד לביטוח לאומי. להלן דוגמא למקרה כאמור.

מדובר בתביעתו של אדם אשר עבד במשך כשמונה חודשים בחברת המייצרת מסטי רוח למשאיות. במסגרת עבודתו, הוא נדרש להכין תבניות ליציקה, להזריק להן חומר, ולסיים את ייצורם של המסטים. ביום האירוע, התובע הרים תבנית, חש כאב חד במרפקו, ולא היה יכול להמשיך ולהניע את היד. התובע פנה למנהל העבודה ועדכן אותו כי איננו יכול להמשיך ולעבוד.
כעבור כחודשיים, התובע פנה לביטוח הלאומי וביקש כי האירוע הנ"ל יוכר על ידו כתאונת עבודה. חודש לאחר מכן התובע מסר הודעה בנושא בפני חוקר מטעם הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי דחה בסופו של היום את הפניה וזאת בטענה כי "לא הוכח אירוע תאונתי או תאונה על בסיס תורת המיקרוטראומה".

טענות התובע והוראות החוק

התובע טען כי הוא לקה במרפק טניס בעקבות "סדרת אירועים תאונתיים במהלך עבודתו אשר דרשו ביצוע פעולות סיבוביות של ניקוי והשחזה, תוך שימוש במרפק". לדבריו, מדובר היה במחלת מקצוע לפי פריט 26 לחלק א' לתוספות בתקנות הביטוח הלאומי. לחילופין, התובע טען כי הפגיעה הנ"ל הצדיקה הכרה בו מכוח תורת המיקרוטראומה.

      קראו עוד בתחום:

• תביעה על בסיס תורת המיקרוטראומה - דלקת במרפק
• דחיית תביעה להכיר בדלקת במרפק כתאונת עבודה על בסיס תורת המיקרוטראומה

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה באופן הבא - "תאונה שארעה למבוטח תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו, אצל מעבידו או מטעמו". ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי תאונת עבודה הינה למעשה אירוע המורכב משני יסודות - מחד גיסא גורם או מחולל, ומאידך נזק או פגיעה. ברור אפוא כי לא ניתן להכיר באירוע כתאונת עבודה בהעדר חבלה. אי לכך, במידה ופלוני מעוניין לזכות בהכרה בו כנפגע בעבודה, עליו להוכיח את החבלה כאחת מהעובדות אשר גיבשו את עילת התביעה.

סעיף 79 קובע כי גם מחלת מקצוע יכולה להיות מוכרת כתאונת עבודה לפי החוק הנ"ל. על פי סעיף זה, מחלת מקצוע הינה אחת מהמחלות המפורטות בתקנות הרלבנטיות לחוק ואשר העובד לקה בה בעקבות עבודתו או (כאשר מדובר בעצמאי) בשל עיסוקו במשלח ידו. רשימת מחלות המקצוע בתקנות הינה "רשימה סגורה". דהיינו, רק המחלות המפורטות בה יכולות להיות מוכרות על ידי הביטוח הלאומי כמחלות מקצוע.

דיון והכרעה

במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי המחלה בה לקה התובע הייתה מחלת מקצוע לפי פריט 26 לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי. סעיף זה מכיר ב"דלקת של גידים ותיקיים" או "דלקת במקומות חיבור בין עצמות ושריר", במרפק או בכף היד, כמחלת מקצוע. כמו כן, טור 2 לתקנות קובע כי תנאי העיסוק אשר בהתקיימם חולה ייכנס בגדר מחלת המקצוע הנ"ל הינם "עבודות אשר חייבו פעולות חד גוניות של האצבעות, כף היד או המרפק, ואשר נשנו וחזרו על עצמן ברציפות".

בית הדין לעבודה בחן את טענות התובע וקבע כי האחרון הוכיח שלקה בדלקת הגידים במרפק בעקבות תנועות חד גוניות שבוצעו על ידו במהלך העבודה. כמו כן, הוכח כי התנועות היו "חוזרות ונשנות ברציפות". מכאן, נטל ההוכחה לשלילת קיומן של הנסיבות הנ"ל הונח לפתחו של המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי לא השכיל להרים את הנטל האמור והתביעה התקבלה.