פסק דין בנושא מענק נישואין ליתומי פיגוע איבה

דרגו את המאמר

 

הביטוח הלאומי אחראי על תשלום גמלאות שונות וביניהן גמלאות ותגמולים ליתומים בשל נישואיהם של היתומים. לפעמים, עמדתו של הביטוח הלאומי לגבי תשלום הגמלאות עומדת לעיונו של בית המשפט, כאשר המבקשים את התגמולים מסרבים לקבל את הפרשנות של המוסד לתנאי קבלת התגמול.

 

הביטוח הלאומי נוטה לפרש את חוק הביטוח הלאומי בדרך מסוימת, אבל בפני הפונים למוסד עומדת האפשרות להציע פרשנות שהיא שונה. לשם כך, יש צורך לפנות לבית הדין האזורי לעבודה, לו נתונה הסמכות לדון בערעורים על החלטות המוסד לביטוח לאומי. דוגמה לכך ניתן לראות בערעורם של קבוצת יתומים אשר התנגדו לפרשנות שניתנה על ידי המוסד לביטוח לאומי, לחוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה.

המערערים הינם קבוצה של יתומים, אשר איבדו את שני הוריהם בפעולות איבה. הם פנו אל המוסד לביטוח לאומי על מנת לקבל תשלום מענק נישואין, בגין כל אחד מההורים בנפרד. המוסד לביטוח לאומי סבר שניתן לשלם את המענק רק פעם אחת, גם אם המבקש איבד את שני הוריו. המוסד לביטוח לאומי טען כי אין לו סמכות בחוק לשלם מענק כפול בשביל שני ההורים.

המסגרת החוקית למענק

סעיף 7(א) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה, מחיל את הוראות סעיף 29א לחוק משפחות חיילים אשר נספו במערכה, על יתומים שהתייתמו מהוריהם כתוצאה מפעולות איבה. על פי הוראות החוק, ילדו של מי שספה זכאי לתגמול של מענק נישואים, אם הוא מתחתן עד גיל 30. מדברי ההסבר לחוק עולה כי המטרה הייתה לסייע ליתומים להיכנס בברית הנישואים, וזאת מתוך נקודת הנחה כי בחברה הישראלית, ההורים מסייעים לילדיהם בעת חתונתם. על כן, הסעיף נועד לסייע ליתומים שאיבדו סיוע מסוג זה עם מות אחד מהוריהם.

טענת המוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי טען כי סעיף 16א(א) שולל את האפשרות לקבל תגמול עבור שני ההורים. סעיף זה קובע כי "יתום משני הוריו שמתקיימים לגביו, עקב היותו יתום, התנאים המזכים בתגמול לפי חוק זה ובגמלה לפי חוק הביטוח, יהיה זכאי מכוחו של כל אחד מהוריו, לתגמול או לגמלה לפי בחירתו ובלבד שלא יבחר בגמלאות לפי חוק זה, מכוחם של שני ההורים". הטענה הינה שלפי הסעיף, היתום זכאי לתגמול אחד מהביטוח הלאומי ותגמול אחד לפי חוק נפגעי פעולות האיבה.

החלטת בית המשפט

בית המשפט מסרב לקבל את הפרשנות של המוסד לביטוח לאומי. לטעמו, סעיף 16א(א) מדבר על יתום שמתקיימים לגביו תנאים מזכים הן לגבי חוק הביטוח הלאומי והן מכוח חוק נפגעי פעולות איבה. לעומת זאת, במקרה שלנו, הזכאות הכפולה הינה מכוח חוק נפגעי פעולות האיבה בלבד.

 

כלומר, הפרשנות של המוסד לביטוח לאומי קשורה למערכת עובדות אחרת, שהיא שונה מהמצב בו נדונה השאלה בפני בית המשפט. הסיטואציה שמתוארת בסעיף 16א(א) מדברת על מצב בו אדם מתייתם מהורה אחד עקב פעולת איבה ומאוחר יותר, מאבד את ההורה השני בנסיבות שמזכות בגמלה מהמוסד לביטוח לאומי.

 

במקרה שלנו, ההתייתמות משני ההורים נובעת כתוצאה מפעולות האיבה. נכון שקביעה זו יוצרת הבחנה בין דם לדם אבל זוהי הקביעה אותה בחר המחוקק, שיתום משני הורים שנפגעו בפעולות איבה יקבל יותר. בית המשפט מציין כי מטרת המחוקקת הייתה לפצות על היעדר תמיכה כלכלית של ההורים. כמו כן, כאשר אדם מאבד את שני הוריו, הדבר מהווה פגיעה כלכלית קשה יותר מאשר אובדן הורה אחד. לכן, לא ניתן לקבל את עמדת הביטוח הלאומי כי תשלום עבור כל הורה בנפרד מהווה כפל תשלום.

לסיכום, עניינה של העתירה הייתה כנגד ההחלטה של המוסד לביטוח לאומי, לשלם תגמול רק עבור הורה אחד שנספה בפעולת תגמול. העתירה התקבלה והמוסד לביטוח לאומי חויב לשלם תגמול עבור שני ההורים.