זו לא תאונת עבודה אם הרופא לא רשם במפורש
| דרגו את המאמר |
|
מהם חשיבותם של המסמכים הרפואיים המדויקים, אשר מוגשים לביטוח לאומי, במקרים של תאונת עבודה? בית הדין לעבודה רואה ערך רב במסמכים הראשוניים המוגשים לביטוח הלאומי, וזו משום שלא תמיד ישנם דרכים אחרות היכולות להעניק עדות תומכת בטענות הנפגע.
אי לכך, ניסוחם ונכונותם של המסמכים הראשוניים, בסמוך כמה שיותר לזמן הפגיעה בעבודה, הינו לעיתים גורם מכריע בהחלטת השופטים.
בפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מ-15.09.09 ניתן לראות דוגמא מצוינת לנושא זה.
האם עובדת הניקיון נפלה?
עובדת ניקיון ותחזוקה, אשר עובדת במכללה לבנות בירושלים, מעדה בעבודתה כאשר יצאה להשליך לפח האשפה הציבורי שתי שקיות זבל. האישה סובלת מבעיות רפואיות בברכה עוד מצעירותה, בשל ניתוח שבוצע ברגלה, והנפילה החמירה, לדבריה, את מצבה הגופני.
המוסד לביטוח לאומי לא הכיר בתאונה משום שחש כי הגברת בודה אותה מליבה. את סברתו זו שואב המוסד לביטוח לאומי ממסמכי הרופא הראשוניים שהוגשו לו, ובו לא הוזכרה הנפילה מול פח האשפה, אלא רק החמרה בכאבי הברכיים.
בית המשפט צריך היה לקבוע בדיוניו, לאחר שהביט במסמכים ובעדויות השונות, האם עובדת הניקיון משקרת, או שמא המוסד לביטוח לאומי, עושה שוב את תרגיליו הערמומיים, ומתחמק מחובתו.
עד לא אמין, ערך רב למסמכים הרפואיים
מכיוון שבעדותה סתרה עובדת הניקיון את עצמה פעם אחר פעם (למשל, אמרה כי בעלה היה עד לתאונה, ואז חזרה בה), היא הצליחה להותיר רושם לא אמין על השופטים.
כאשר התרשמו השופטים שעובדת הניקיון שמולם, איננה אישה אמינה, נשמטה הקרקע מתחת לעדויותיה השונות בנוגע לתאונת העבודה. מכיוון שלא היו עדים נוספים לתאונה, ובתוספת לחוסר האמון שרכשו לה השופטים, נשענה כל תביעתה של עובדת הניקיון על המסמכים הרפואיים.
רישומי הרופא – כל פרט חשוב
תמיד מעניק בית המשפט חשיבות גדולה ביותר לאסמכתות רפואיות, אך במקרים שבהם יש לשופטים חוסר אמון בכנותו של אדם זה או אחר, חשיבות הרישום הרפואי אף מתעצמת ויכולה להכריע את הכף לכאן או לכאן.
במקרה של עובדת הניקיון, המסמך הרפואי שהוגש כתלונה על התאונה כלל רק את המילים: "החמרה בכאבים". המחסור במילים "סיבוב ברך", "נפילה", "תאונה" או כל דבר המזכיר את מעידתה על ברכה החלשה במכללה, הפך את תביעתה לחלשה וגרם לדחייתה.
הסיבה לחשיבותו של הניסוח היא כי במידה וארע לאדם מאורע כזה או אחר, הדיווח הראשוני, שמטרתו טיפול לבעיה, מהווה את האינדיקאטור המדויק ביותר.
שופטת בית הדין לעבודה ניסחה זו באופן מוצלח:
"הנחיית הפסיקה היא כי יש לייחס משקל ראייתי רב לרישומים הרפואיים הנרשמים במועד סמוך למועד הפגיעה הנטענת, וזאת מתוך הנחה כי יש סיכוי רב שהדברים שמוסר המטופל לרופא במועד זה יהיו מדויקים ואמיתיים בשל הרצון שלו לקבל את הטיפול הרפואי הנכון."
