המיגרנה החריפה במהלך השירות הצבאי, האמנם?

דרגו את המאמר

האם המיגרנה החמירה במהלך השירות הצבאי?

בית המשפט נדרש לדון בערעור על החלטת וועדה במשרד הביטחון שלא להכיר במיגרנה של המערער כמחלה שהחמירה במהלך השירות הצבאי. אי לכך, לא הוכר המערער כנכה צה"ל ואין הוא זכאי לתגמולים ממשרד הביטחון.

המערער התגייס לשרות חובה בשנת 1978 והמשיך בשרות קבע עד לנובמבר 1999 (סך הכל שירת שרות ארוך במשך 21 שנה). על פי תצהירו, שירת הוא בתפקיד מטה כראש ענף תורת חיל רפואה וקצין אגף מודיעין. תפקידיו השונים של המערער, על פי דבריו, התאפיינו בשעות עבודה רבות ותחת לחץ ומתח. המערער טען כי בשנתיים האחרונות לשירות החל הוא לסבול באופן קבוע מכאבי ראש חזקים ומתמשכים.

      קראו עוד בתחום:

• משרד הביטחון יכיר בחיילת אשר נאנסה במהלך שירותה כנכת צה"ל
• הכרה במחלת הסכרת כתאונה המזכים בפיצויים מקצין התגמולים

• האם נכה צה"ל יזכה לתגמולים רטרואקטיביים ממלחמת יום כיפור

• האם צלילות בקישון גרמו לתשישות כרונית?

בהמשך התצהיר סיפר המערער כי בשנים 1994 עד 1996 היה הוא אחראי הארגון והפעלת מערך השליטה הרפואי. כאן המקום לציין כי במהלך תקופה זו התרחשו במרחב הפיקודי אירועי פח"ע בתדירות גבוהה, בהיקף ובחומרה משמעותיים. לטענת המערער, אירועים אלו יצרו אצלו רמת מתח גבוהה ביותר בשגרת העבודה.

המשיך לעבוד בצבא בתור אזרח עובד צה"ל באותו התפקיד

עוד תיאר המערער כי בשל מתיחות מסוימת עם מפקדו לגבי המשך תפקידו כראש ענף תורה במסגרת קצין רפואה ראשי, עזב את תפקידו ופרש מן הצבא. עוד יש לציין כי כאשר נחקר המערער ביולי 2003, לאחר שפרש משירות קבע, ציין כי הוא עובד באותו תפקיד, באותו מקום ובאותו משרד כפי שעבד לפני ששוחרר מצה"ל, אלא שהוא עושה את תפקידו כאזרח עובד צה"ל.

בעקבות ההחמרה במיגרנות, לטענתו, דרש המערער כי יוכר הוא כנכה צה"ל על פי משמעות חוק הנכים. עם זאת, הוועדה דחתה את תביעתו וקבעה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין תנאי השירות להחמרה הנטענת. בעקבות החלטה זו, הגיש המערער את ערעורו על החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט דוחה את הערעור

בית המשפט, לדאבונו של המערער, דחה את הערעור וקבע כי יש לקבל את טענות קצין התגמולים והחלטת הוועדה. השופטים ציינו כי בתקופה הנטענת, דהיינו בין השנים 1994-1996, למד המערער באוניברסיטת חיפה לימודים אקדמאים.

השופטים הוסיפו כי יש מקום לקבוע כי קיים קשר בין הנסיעות הארוכות לחיפה והלחץ בלימודים לבין התפתחות המיגרנה. כמו כן, כיצד זה חזר המערער לתפקידו הקודם, למרות "תנאי השירות הקשים" כדבריו, בתור אזרח עובד צה"ל, תהו השופטים.

הקשר בין מיגרנות לשירות צבאי 

המערער וקצין התגמולים, שהינם הצדדים בערעור דנן, הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם לבית המשפט. המומחית מטעם המערער כתבה בחוות דעתה כי מחלת המיגרנה הינה מחלה שאין מחלוקת כי טרם הוגדר הגורם האתיולוגי לה.

כמו כן, המומחית הוסיפה כי אמנם השירות הצבאי לא היווה גורם אתיולוגי להיגרמות המיגרנה, שהבסיס שלה כנראה גנטי תורשתי, אולם הוא היווה גורם מפתח בהתפרצות ובהיארעות המחלה. המומחית קיבלה למעשה כהנחה, שתנאי השירות של המערער היו קיצונים ברמת העומס הפיזי, הנפשי והרגשי.

המומחה מטעם קצין התגמולים כתב בחוות דעתו כי תנאים סביבתיים מחמירים את תדירות ההתקפים ולעיתים אף את עוצמתם, אך לא גורמים לפריצת המחלה. המומחה התבסס על ספר לימוד קלאסי בנוירולוגיה (ספרם של אדמס וויקטור -Adams & Victor, Principles of Neurology), אשר קובע כי הטענה שמתח ומצבים נפשיים שונים הם גורמים למחלה הם בלתי מתקבלים על פי המחקרים.

כמו כן, המומחה הוסיף שאין כל הוכחה מדעית לכך שהתקפי מיגרנה משרים התקפי מיגרנה נוספים וכי הפעילות המוחית הנגרמת במח בזמן ההתקף היא הפיכה בתום הפעילות.

בית המשפט קבע כי יש להעדיף את חוות הדעת הרפואית מטעם משרד הביטחון, על פני חוות הדעת של המומחית מטעם המערער. השופטים בחנו את ספר הלימוד העיקרי בתחום זה אשר ממנו עלה כי האתיולוגיה, הסיבות והפתוגנזה של המחלה אינן ידועות. באותו מסמך מדעי נכתב כי לכל היותר ניתן לדבר על מתח כגורם המחמיר את המיגרנה באופן זמני בלבד (וגם זה בדגש על "אולי").