שחרור על מצב נפשי - גיוס עם אפליפסיה וגורמים תורשתיים

דרגו את המאמר

התגייסה עם אפילפסיה ושוחררה על מחלת נפש, האם הכרה על פי חוק הנכים?

האם בית המשפט יקבל ערעור אשר הוגש כנגד החלטת קצין התגמולים, שלא להכיר במערערת כזכאית בזכות לפי חוק הנכים בשל מצבה הנפשי? מהו המשקל אשר יש לייחס לנסיבות המקרה הספציפי, לרבות היסטוריה משפחתית ומחלת אפילפסיה?

המערערת, בת 21, התגייסה בשנת 2007 לשירות חובה בפרופיל 45 בגין מחלת אפילפסיה. כעבור פחות משנה שוחררה המערערת בפרופיל 21 בשל מחלת נפש. חודשיים לפני שחרורה, הגישה המערערת תביעה בפני קצין התגמולים להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959.

בכתב התביעה נטען כי המערערת סבלה מפחדים מכך שחזרו לה התקפי האפילפסיה. אי לכך, לא היה לה נעים לדבר עם חברים ומצבה הנפשי התדרדר עד שהיא לא יכולה הייתה לשלוט בפחדים ובחרדה מהם סבלה. בסופו של היום, טענה המערערת, היא פנתה ביחד עם אמה למומחה אזרחי פרטי שהפנה אותה לפסיכיאטר צבאי. מאז, מטופלת היא בכדורים פסיכיאטריים.

המערערת טענה כי תנאי השירות גרמו למחלתה וזאת משום שהיא הייתה נתונה בחרדה מתמדת. לטענתה, כאשר היא שירתה בטירונות, הייתה היא מודאגת באופן תמידי מכך שעוקבים אחריה. כמו כן, כאשר יצאה לביתה על מדים, חששה באופן מתמיד שיחטפו אותה גורמים עוינים. משרד הביטחון דחה את התביעה וזאת בגין העדר קשר בין השירות הצבאי למצב הנפשי.

פגישה עם ניצולת שואה - האם טריגר?

בערעור אשר הוגש על ידי המערערת לבית המשפט, וזאת לאחר דחיית תביעתה, תואר הקשר הסיבתי בין השירות למחלה באופן שונה. בכתב הערעור נטען כי המערערת נשלחה באחת הפעמים על ידי מפקדה, לאישה מבוגרת ללא שתי רגליים ויד, אשר איננה מדברת. ב"כ של המערערת טען כי מרשתו הזדעזעה מהמקרה וקיבלה שוק אדיר מיד עם המפגש עם האישה (שהייתה גם ניצולת שואה).

חוות דעת רפואית, אשר מכוחה דחה משרד הביטחון את התביעה, נערכה על ידי ד"ר פסטרנק-גונן, מומחית בפסיכיאטריה. ד"ר גונן קבעה כי למערערת קרובי משפחה מדרגה ראשונה הסובלים מבעיות נפשיות (אביה מטופל בפרוזאק כנגד דיכאון). כמו כן, תוארו קשיי הסתגלותה של המערערת כבר בשלב הטירונות.

      קראו עוד בתחום:

• החייל חלה בסכיזופרניה - האם יוכר כנכה צה"ל
• חלה ב"מחלת היאפים" - יוכר כנכה צה"ל
• התעללות נפשית בצבא ופיצויים

לסיכום, ד"ר גונן ציינה כי לא היו אירועים חריגים במהלך השירות הצבאי אשר יכולים היו להצביע על מתחים מיוחדים המהווים טריגר לפריצת מחלת נפש. בהתחשב בעבודה שישנה תורשה פסיכיאטרית במשפחה, הייתה ד"ר גונן בדעה כי אין קשר בין התביעה הנפשית לשירות.

חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה של המערערת תלתה את מצבה הנפשי של האחרונה במפגש עם ניצולת השואה. לטענת ד"ר יוסף לריה, המומחה מטעם המערערת, קבע כי התקיים לדידו קשר סיבתי בין מחלת הנפש לבין הטירונות המלחיצה, האווירה הצבאית והמפגש עם ניצולת השואה קטועת הגפיים.

בית המשפט דוחה את הערעור

בית המשפט בחן את חוות דעתם של המומחים, את חקירותיהם הנגדיות, וקבע כי יש לדחות את הערעור. השופט ציין כי הוא מסכים עם ב"כ קצין התגמולים לכך שלא ניתן לסמוך על "עדותה הפתלתלה" של המערערת. בפסק הדין התייחס השופט לכך שבתביעה מול משרד הביטחון לא הוזכר המפגש עם ניצולת השואה, ודברים אלו מצאו ביטוי רק בכתב הערעור. כמו כן, גם כאשר התלוננה המערערת על מצבה הנפשי בפני הגורמים הרפואיים הפרטיים ובצבא, לא היה ביטוי בדבריה לפגישה זו.

למעשה, נקבע כי הקשיים הנפשיים של המערערת היו כבר מיום תחילת גיוסה לצה"ל, וזאת ללא קשר עם מה שהתרחש בחודשים שלאחר מכן. זאת ועוד, בפסק הדין נכתב עוד כי גם אם ניתן היה לקבוע שההפרעות הנפשיות הופיעו לאחר המפגש עם ניצולת השואה, לא היה בכך די כדי להביא לקבלת הערעור.

השופט ציין כי גם המומחה הפסיכיאטרי מטעם המערערת העיד שהגורם המוחלל המדויק להפרעות פסיכוטיות איננו ידוע, ולהתהוותן יכולים להיות גורמים שונים כגון דחק חיצוני או גורמים תורשתיים. כמו כן, לא ניתן לדעת מהי תרומתם היחסית של גורמים אלו.