מחלה קונסטיטוציונאלית במסגרת תביעה נגד קצין התגמולים

דרגו את המאמר

חוק הנכים קובע כי נכה אשר דרגת נכותו איננה נופלת משיעור מסוים זכאי לקבל מאוצר המדינה תגמולים. חייל אשר לקה בנכות זכאי לתגמולים במידה ומתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים – הנכות נגרמה בתקופת שירותו ובעקבות השירות. על החייל להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעה לבין השירות.

ישנם חוקים אשר קובעים כי קיימת זיקה בין הקשר הסיבתי לבין מועד הפגיעה. לדוגמא, חוק הביטוח הלאומי קובע כי עובד זכאי לגמלאות אם נפגע תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי מוסיף כי תאונה אשר אירעה לעובד תוך כדי העבודה, רואים אותה כתאונה שאירעה גם בעקבות העבודה, וזאת כל אימת שלא הוכח אחרת.

לא כך הדברים כאשר מדובר בתביעה לפי חוק הנכים. בחוק זה מוטל על התובע להוכיח באופן נפרד ומצטבר, הן כי הפגיעה הייתה במהלך השירות, והן כי היא נגרמה בעקבות השירות. מדובר אפוא בשני תנאים "אשר עומדים על רגליים עצמאיות ואינם תלויים זה בזה". הדברים מסתבכים והולכים כאשר מדובר בפגיעה אשר מעט מרוחקת מהמצב או מהפעולה אשר מהווים את השירות.

שאלה זו מורכבת אפוא משני רבדים – הרובד הנורמטיבי והרובד הספציפי. בנוגע לרובד הנורמטיבי, נשאלה השאלה מהי הפרשנות הנכונה למונח "עקב השירות" והאם ניתן לקבוע בוודאות שהפגיעה נגרמה בעקבות השירות. לגבי הרובד הספציפי – נשאלת השאלה האם במקרה המסוים זכאי החייל לתגמולים מאוצר המדינה. כאשר מדובר בפגיעות נפש, קשה מלאכת הוכחת הקשר הסיבתי שבעתיים.

מהי מחלה קונסטיטוציונאלית?

הפגיעה הקשה ביותר בנפש הינה פגיעה אשר גרמה להתפרצות מחלה קונסטיטוציונאלית כגון סכיזופרניה. דהיינו, מחלה אשר קיננה בנפשו של החייל והתפרצה בעקבות אירועים אשר התרחשו בשירות הצבאי. מצד אחד, קצין התגמולים נוטה לטעון כי המחלה הייתה קיימת כמעין קוד גנטי בנפשו של החייל. מצד שני, החייל טוען כי לולא השירות הצבאי, לא הייתה מתעוררת המחלה כלל.

בחינת קשר סיבתי במקרים אלו נעשית בשני שלבים עיקריים. ראשית, יש לבחון האם קיים קשר סיבתי עובדתי בין אירוע פלוני לתוצאה פלונית (מבחינת מחקרים ומאמרים רפואיים). השלב השני עוסק בקשר הסיבתי המשפטי – דהיינו, החלת מבחנים משפטיים על הקשר הסיבתי העובדתי אשר תפקידם לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים את אלו אשר ראוי כי יישאו עמם אחריות משפטית.

חוק הנכים – תכלית סוציאלית

כאשר מדובר בחוק הנכים, גישתו של בית המשפט מימים ימימה היא כי יש להעניק לחוקים אלו פרשנות רחבה וזאת מתוך הכרה בתכליתם הסוציאלית. הלכה פסוקה היא כי בבואו של בית המשפט לדון בחוקי נכים, מוטל עליו לנהוג ברוחב לב ולא לסכל את מטרת החיקוק – להיטיב עם אנשים אשר נושאים בסיכון מיוחד. נטייה זו באה לידי ביטוי בולט כאשר בית המשפט עוסק בחיילים הסובלים מהתפרצות מחלות קונסטיטוציונאליות.

הלכה פסוקה היא כי כאשר מחלה קונסטיטוציונאלית התפרצה תוך כדי השירות, ונמצא כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין השירות לבין התפרצות המחלה, מייחסים את המחלה במלואה לשירות (גם כאשר החייל בא אל השירות כשהוא "נושא את המחלה בגופו באורח רדום"). במילים אחרות, המחלה תוכר במלואה על ידי קצין התגמולים, וזאת גם כאשר השירות לא היה הגורם היחיד והבלבדי אשר גרם להתפרצותה.

      קראו עוד בתחום זה:

• האם תרופות אותם נטל נכה צהל, לטיפול בהפרעה פסיכוטית, גרמו לסוכרת?
• בתה של הסוהרת שנספתה באסון הכרמל ובת זוגה תוכר כיתומה
• האם קצבת נכות מהביטוח הלאומי מונעת הצגת ראיות חדשות בפני קצין התגמולים?
• אנורקסיה לאחר שירות צבאי, האם תתקבל תביעה?
• הכרה בשתי תאונות דרכים בתור פגיעה במהלך השירות הצבאי

בבוא בית המשפט לבחון את זכאותו של פלוני הסובל ממחלה קונסטיטוציונאלית לתגמולים, עומדים בפניו שני שיקולים. ראשית, האם היו גילויים הנוגעים למחלה עובר לגיוסו של החייל. שנית, האם לא ניתן לקבוע בוודאות כי המחלה הייתה מתפרצת גם לולא השירות.

פעמים רבות נטען על ידי קצין התגמולים כי המחלה הייתה מתפרצת בלאו הכי. הלכה פסוקה היא כי גם כאשר המחלה הייתה יכולה להתפרץ או להתלקח לולא השירות, אין בכך כדי לשמוט את הקשר הסיבתי בין הדברים. דהיינו, האפשרות התיאורטית הנ"ל איננה יכולה לאיין את העובדה כי השירות הצבאי הוא שהאיץ את התפרצות המחלה. מכאן שהשירות גרם למחלה ועל כן הנכה זכאי לתגמולים.