האם נכה צה``ל, חולה טרשת נפוצה, נפטר בשנתו בגין המחלה?

דרגו את המאמר

נכה צה"ל החולה בטרשת נפוצה נפטר במיטתו – האם אשתו תוכר כאלמנת צה"ל?

עמ"ח 35476-05-10

האם אישה, אשר בעלה המנוח, שהיה נכה צה"ל בגין טרשת נפוצה, תוכר כאלמנת צה"ל? האם המנוח נפטר בשנתו בגין סיבוך של המחלה בה לקה במהלך שירותו הצבאי? מדובר בערעור על החלטתו של קצין התגמולים אשר הוגש על ידי אלמנתו של אדם שלקה בטרשת נפוצה והוכר בשנת 1994 כנכה צה"ל.

      קראו עוד בתחום:

• גמלת שאירים לאלמנה אשר הייתה נשואה זמן קצר וידועה בציבור זמן ארוך
• האם אלמנה אשר חיה עם ידוע בציבור זכאית לקצבת תלויים?
• הכרה בארוסתו של קצין שנהרג בתאונת אימונים כאלמנת צה"ל
• זכויות לזכויות לאלמנת מתנדב משמר אזרחי

בשנת 2007 נפטר המנוח ואלמנתו הגישה כנגד קצין התגמולים תביעה להכיר בבעלה המנוח כמי שנפטר כתוצאה ממחלה בה לקה בצבא. קצין התגמולים טען כי יש לדחות את התביעה וזאת משום שלא הוכח הקשר הסיבתי האמור. הצדדים היו חלוקים בנוגע לסיבת המוות של המנוח. דהיינו, בנוגע לשאלה האם המנוח נפטר בשל סיבוך של מחלת הטרשת הנפוצה, בה לקה במהלך השירות הצבאי, או שמא סיבת המוות הייתה אחרת. יצוין כי למנוח לא נערכה נתיחה שלאחר המוות.

פרופ' ק', המומחה מטעם האלמנה, אשר היה גם הרופא שטיפל במנוח ב-12 השנים האחרונות לחייו, טען כי סביר להניח שמותו של האחרון היה קשור לטרשת הנפוצה. לדבריו, קשר כזה התקיים, לפחות באופן עקיף. פרופ' ש', לעומת זאת, המומחה מטעם קצין התגמולים, סבר כי סיבת המוות הייתה "קרדיאלית" וללא קשר למחלת הבסיס.

האם המוות נגרם בשל המחלה?

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי מחלת הטרשת הנפוצה הינה מחלה "מקצרת חיים". מושכלות ראשונים הן כי חולים רבים במחלה זו מוצאים את מותם כתוצאה מטיפול תרופתי או סיבוכים שונים הקשורים במחלה. על פי רוב, סיבת המוות הנפוצה ביותר הינה זיהומים אשר פוגעים באופן קשה בחולה בעקבות החלשות המערכת החיסונית. יצוין כי בין התרופות אשר מחלישות את המערכת החיסונית ניתן למצוא את האינטרפרון, תרופה אשר המנוח נטל באופן קבוע.

המומחה מטעם המנוח "הודה" כי מוות פתאומי מטרשת נפוצה הינו "דבר נדיר". עם זאת, לדבריו, היו דברים מעולם. המומחה הציג בפני בית המשפט מאמרים אשר הצביעו על הקשר שבין מוות בגין אירוע לבבי בקרב חולי טרשת נפוצה, לבין השימוש בתרופת האינטרפרון. המומחה ציין גם כי פרופ' ש', המומחה מטעם ההגנה, טען כי מדובר במוות שנגרם כתוצאה מאירוע לבבי. אי לכך, קבע המומחה מטעם התביעה, הוכח הקשר הסיבתי הרפואי.

בית המשפט קבע כי המומחה מטעם התביעה לא הוכיח מתי המנוח נפטר, מה היו הסימפטומים אשר קדמו למוות וכמה זמן הם נמשכו. כמו כן, לא הוכח האם המנוח סבל מזיהום לקראת מותו והאם סיבת המוות הייתה נעוצה בזיהום. למעשה, סיבת המוות לא הוכחה ובית המשפט קבע כי היה די בכך כדי לדחות את התביעה בהעדר הוכחה של קשר סיבתי.

"לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי לסיבת מותו של המנוח. כמו כן, לא היה ניתן ללמוד על סיבת המוות מהתיעוד הרפואי אשר גם לא תמך בהופעת זיהומים בתקופה הסמוכה למוות", נכתב בפסק הדין, "כמו כן, האלמנה לא השכילה להצביע על ממצא רפואי כלשהו אשר היה יכול לתמוך בקיום זיהום לפני למוות".

למעשה, העובדה שהאלמנה לא הורתה על נתיחת הגופה לפני המוות, איינה את היכולת לאתר כעת את סיבת הפטירה. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא הוצגה בפניו סטטיסטיקה בנוגע למספר חולי הטרשת הנפוצה אשר "מתים מוות פתאומי". כמו כן, מדברי המומחה מטעם התביעה אף לא היה ניתן להשיג סטטיטיקה כאמור.