אימון לקראת הליגה למקומות עבודה והאם הוא פעולה נלווית לעבודה?

דרגו את המאמר

פציעה של שחקן באימונים לקראת הליגה למקומות עבודה איננה תאונת עבודה

בל (י-ם) 11834-08

הליגה למקומות עבודה הינה ליגה אשר במסגרתה מתחרים עובדים בקבוצות מטעם מקום עבודתם. אמנם מדובר בליגה חובבנית, אך עבור מקומות עבודה ועובדים רבים, עסקינן בתחרות חשובה ובעניין רציני בהחלט. פעמים רבות, פציעה במהלך משחק בליגה למקומות עבודה מוכרת כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וזאת בשל הקשר ההדוק בינה לבין מקום העבודה. האם ניתן להכיר גם בפציעה מחוץ למשחקים, בשעות אימונים פרטיות לקראת העונה שבפתח, כתאונת עבודה? זוהי הסוגיה אשר עמדה על הפרק במקרה שלהלן.

      קראו עוד בתחום:

• תאונה בחוג מטעם העבודה שנערך מחוץ לשעות העבודה - האם תאונת עבודה?
• הפרת חובה חקוקה גרמה לתאונת עבודה - האם גם אשם תורם של העובד?
• סיליקוזיס הוכרה כמחלת מקצוע - האם היא גם גרמה להתפתחות סרטן בריאה?
• תביעה נגד וינגייט בעקבות פציעה בפעילות ספורטיבית
• אחריות לדאוג לביטוח לספורטאי מוטלת על ארגון הספורט

התובע במקרה דנן השתתף במשך שנים בליגה למקומות עבודה מטעם קבוצת הכדורגל של נציבות מס הכנסה. לדבריו, לקראת פתיחת עונת המשחקים באוקטובר 2006, מאמן הקבוצה אמר לשחקנים כי עליהם לערוך אימוני כושר אישיים כגון הליכה וריצה לאחר שעות העבודה.

התובע טען כי הוא לקח את העניין ברצינות, וזאת היות והוא היה שחקן ותיק בקבוצה ואף שימש כקפטן הנבחרת. לדבריו, הוא הרגיש מחויבות גדולה להגיע לפתיחת העונה בכושר טוב (וזאת בין השאר משום שכל עונה נפתחת עם בדיקות כושר והתובע טען כי בשל מעמדו הרם בקבוצה הוא רצה לעבור את הבדיקות בהצלחה יתרה). אי לכך, ובשל העובדה שהוא סבל מ"עודף משקל", התובע טען כי הוא החל להתאמן 3-4 פעמים בשבוע אחרי העבודה. לדבריו, באחד האימונים הוא "נחת לא טוב" ורגלו התעקמה. התובע טען כי מדובר בתאונת עבודה.

המוסד לביטוח לאומי דוחה את התביעה - לא הוכחה התאונה

המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה וזאת משני נימוקים. ראשית, הודגש כי פעילות לשם שמירה על הכושר הגופני איננה חלק מהעבודה, גם כאשר היא לכאורה לשם מטרה הקשורה בליגה למקומות עבודה. שנית, נקבע כי גם אם היה מדובר בפעולה נלווית לעבודה, התובע לא הוכיח "קשר סיבתי בין הנזק בברך לבין האימון". הודגש כי התובע הגיע לעבודה יום לאחר התאונה ולא פנה לטיפול רפואי אלא בחלוף עשרה ימים.

בית הדין האזורי לעבודה בחן את המקרה וקבע כי הדין עם המוסד לביטוח לאומי. בפסק הדין נקבע כי התובע לא הוכיח את האירוע התאונתי הנטען על ידו, וזאת למרות שנטל ההוכחה בעניין זה הונח לפתחו. הודגש כי לא היו עדים לאירוע, התובע לא פנה מיד לטיפול רפואי, הוא לא התלונן אודות הפציעה בקרב חבריו והרשומות הרפואיות לא העידו על "תאונה" אלא על "כאבים בשל הליכה מרובה". בית הדין לעבודה נתן משקל רב לדיווחים של התובע במסמכים הרפואיים וזאת מתוקף ההלכה הפסוקה המכירה באותנטיות של המסמכים הללו.

בתי הדין לעבודה קבעו לא אחת שהדברים אשר נאמרים לרופא בשלב הראשוני, מיד לאחר הפגיעה (וטרם ההיוועצות עם עורך דין), חזקה עליהם שהם דברי אמת אותנטיים. במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי התובע לא התלונן על נפילה או "נחיתה לא טובה", והדברים לא באו לידי ביטוי בתלונותיו אלא בשלב מאוחר יותר. אי לכך, התביעה נדחתה (וזאת מבלי שבית הדין עסק בשאלה המשפטית באשר לקיומו של קשר סיבתי בין אימון מחוץ לשעות העבודה, לטובת הליגה למקומות עבודה, ובין העבודה).