הכרה בלוחם שייטת אשר לא התלונן על כאבים במהלך השירות כנכה צה``ל

דרגו את המאמר

לוחם שייטת אשר לא התלונן על כאבים במשך שנים יוכר כנכה צה"ל

לוחמים רבים, במיוחד ביחידות מובחרות, נאלצים להתמודד במהלך הכשרתם ושירותם הצבאי עם משימות פיסיות מורכבות. ככל שהלוחם מוצב ביחידת עילית, ישנו קוד שתיקה בין החיילים לגבי כאבים שונים אשר נגרמים כתוצאה מהאימונים. ידוע כי לוחמים רבים אינם מתלוננים על כאבים ונזקי גוף במהלך השירות וזאת בשל סיבות כגון לחץ חברתי, רצון להתבלט, פחד מניפוי מהיחידה, אחוות לוחמים וכדומה.

האם לוחם שייטת, אשר במשך שנים לא התלונן על כאבי גב, יכול לטעון בדיעבד כי הוא סובל מנזקי גוף שונים שעל משרד הביטחון להכיר בהם כעת? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה.

      קראו עוד על תביעות לוחמים:

• נזקים רפואיים ללוחמים ביחידת אגוז לאחר אימון בשטח אש בצפון הארץ
• פיצויי רטרואקטיבי לחייל אשר שהה בשבי המצרי
• האם לוחמת מג"ב הסובלת מטרשת נפוצה תוכר כנכת צה"ל?
• האם צלילות בקישון גרמו לתשישות כרונית?
• מחלת כבד לאחר צלילה בקישון - האם תוכר כנכות?

בית המשפט המחוזי נדרש לבחון את ערעורו של א', לוחם בשייטת 13 אשר משרת כיום במילואים ביחידה והשתחרר משירות סדיר לפני כשבע שנים. המערער טען כי במהלך שירותו הצבאי הוא סבל פעמים רבות מכאבים בגב התחתון אך מעולם לא דיווח עליהם לרופא הצבאי.

לדבריו, הוא נמנע מלדווח על הכאבים לרופא וזאת משום שחשש לפגיעה בפרופיל הרפואי אשר תימנע ממנו להמשיך ולהיות לוחם בקרב אנשי הדממה. לקראת סוף השירות הצבאי, פנה המערער בפעם הראשונה לרופא והלין על כאביו. בעקבות תלונתו, הופנה המערער לשורה של בדיקות אשר בסופן נמצא כי הוא סובל מגידול בשוק הירך. המערער עבר ניתוח להסרת הגידול וכתוצאה מהטיפול הוא סובל כיום מקשיי הליכה וכאבים.

אופי השירות אינו מותיר תלונות

קצין התגמולים טען כי אין להכיר בנכותו של המערער וזאת משום שלא הוצגו די ראיות הקושרות קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין השירות הצבאי. לטענת קצין התגמולים, המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי נזקי הגוף מהם הוא סובל נרגמו בשל המאמצים הפיסיים החריגים במהלך השירות.

זאת ועוד, משרד הביטחון טען כי במהלך שירותו הסדיר לא התלונן המערער ולו פעם אחת על כאבים, חבלות או פגיעות. אי לכך, לא ניתן כעת להכיר בנכות הנטענת. בית המשפט קבע כי למרות שמצגת הראיות אשר הונחה בפניו מטעם המערער הייתה דלה, יש לקבל את הערעור ולהכיר באחרון כנכה צה"ל.

השופטים כתבו בפסק הדין כי די בכך שהוצגו בפניהם הוכחות נסיבתיות לקיומו של קשר סיבתי בין השירות לבין הפגיעה בכדי לקבל את הערעור. בפסק הדין התייחסה השופטת, שולמית וסרקרוג, לקשר השתיקה המובן של המערער במהלך השירות – "אופי השירות בו נטל חלק המערער אינו מותיר, כדבר מקובל, אפשרות להצגת תלונות".