האם יחס פוגע מצד עובדים אחרים יכול להיות פגיעה נפשית בעבודה?

דרגו את המאמר

פגיעה נפשית בתור תאונת עבודה, אימתי?

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי תאונת עבודה הינה תאונה אשר אירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו. על פי סעיף זה, התנאי הראשון להכרה באירוע בעבודה בתור תאונת עבודה הוא התרחשות אירוע תאונתי. דהיינו, אירוע אשר לא ניתן היה לצפותו מראש ואירע לעובד בעקבות עיסוקו במשלח ידו.

על מנת שאירוע מסוים בעבודה יגרום לנזק נפשי, קיים הכרח שיהיה אירוע מוגדר בזמן ובמקום. כמו כן, הכרה זו תתקבל בבית הדין לעבודה בכפוף לכך שהעובד ישכנע את בית המשפט כי האירוע נשוא תביעתו הטביעו בו חותם וגרם לו לדחק נפשי בלתי רגיל. כמו כן, בדומה לתביעות דומות היונקות מדיני הנזיקין, גם כאן צריך להוכיח קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק הנפשי.

      קראו בנוסף:

• חרדות, מתח נפשי ותורת המיקרוטראומה
• קשר בין לחץ נפשי לבין תורת המיקרוטראומה
• החמרה במצב נפשי בעקבות אינתיפאדת אל אקצה
• התיישנות תביעה בגין נזק נפשי לפני עשר שנים

יש לציין כי לא כל אירוע פתאומי אשר מתרחש בעבודה מהווה עילה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה. הלכה פסוקה היא כי המחוקק קבע את המושג תאונה ולא בכדי. השימוש במילה תאונה מלמד שלא כל אירוע מזכה את העובד בתגמולים, אלא אם ניתן לקבוע שמדובר בתאונה שהינה תוצר של תנאי העבודה.

במקרה שהונח לפתחו של בית הדין לעבודה, טענה אחות בבית חולים כי היא סובלת מפגיעה נפשית בעקבות מערכת היחסים בין חבריה לעבודה לבינה. לטענתה, במשך שנים היו יחסיה עם העובדים האחרים טובים מאד. עם זאת, לדבריה, לאחר חזרתה בתשובה, החל היחס כלפיה להשתנות באופן קיצוני.

התובעת תיארה הערות עוקצניות, מפגשים חברתיים במסעדות לא כשרות, שיחות על נושאים בעלי אופי גס וכדומה. כמו כן, לטענת התובעת, האירועים החריפו כאשר היא מוזמנת לשיחה עם הממונה עליה וזו מפנה אותה לרופא תעסוקתי. התובעת סיפרה על מקרה בו צעקה עליה המנהלת הישירה הממונה עליה והיא נשלחה לביתה. התובעת טענה כי צעקות אלו גרמו לה לרעד ובכי ובמהלך הנסיעה הביתה חוותה היא התמוטטות עצבים. מאז, לטענת התובעת, מטופלת היא על ידי נוירולוג ופסיכיאטר.

האם מדובר בתאונת עבודה?

בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע כי תיאוריה של התובעת עולים כדי "מסכת של השפלות, ייסורים והדחקה לשוליים". השופטים ציינו כי היחס אשר קיבלה התובעת מהממונים עליה היה ביחס הולם אשר לא השתנה במרוצת השנים. לדוגמא, התובעת העידה כי הרופאים והאחים היו נוהגים ללחוץ את ידה ולחבקה, למרות שביקשה מהם להפסיק עם זה (בעדינות). עובדה זו הצביעה על כך שהיחס של צוות העובדים כלפי התובעת לא השתנה חרף חזרתה בתשובה.
 

בשנת 2006 התדרדר מעט מצבה הבריאותי, וזאת בשל ירידה בריכוז וסחרחורת. בעקבות אירועים אלו הופנתה התובעת לרופא תעסוקתי אשר המליץ על יציאה לחופשת מחלה למשך שמונה חודשים. לטענת התובעת, העובדים אחרים לא התעניינו במצבה ולא שאלו לשלומה, באופן אשר פגע בה מבחינה נפשית.

עם זאת, התובעת העידה בעצמה כי חרף העובדה שהייתה היא מועסקת בבית החולים במשך כ-28 שנה, לא רכשה היא חברות אמת. השופטים קבעו כי בכך ניתן היה למצוא הסבר לביקורים המעטים של העובדים האחרים בעת מחלתה של התובעת.

      קראו גם:

• תביעה להכרה בנכות נפשית ממשרד הביטחון בעקבות סיוטים
• פיצויים בעקבות נזק נפשי לקרוב של נפגע בתאונת דרכים
• האם בלש אשר סבל מלחץ נפשי במהלך פעילות יזכה לפיצויים מקצין תגמולים?

לא זו אף זו, התובעת העידה כי חשה מושפלת בעיני משפחתה. אי לכך, ניתן היה לקבוע כי למצבה הנפשי של התובעת אין כל קשר לעבודה. לאמור, גם בביתה חשה היא בבדידות וניכור.

לסיכום, התובעת סבלה ממתחים נפשיים אשר לא היו קשורים לעבודה. מתחים אלו באו לידי ביטוי גם במקומות אחרים. התובעת טענה כי הושפלה היא במהלך עבודתה וקיבלה יחס בלתי הולם מהעובדים והממונים עליה. עם זאת, הוכח בבית הדין לעבודה כי העובדים דווקא הראו חיבה כלפי התובעת והממונים עליה דאגו לשלומה והציעו לה לפנות לרופא תעסוקתי. כמו כן, התובעת בעצמה העידה כי לא צברה היא חברויות רבות במהלך שנות עבודתה. אי לכך, כיצד תלין התובעת כעת שהיחס כלפיה השתנה. תביעתה של התובעת נדחתה.