סמכויות קצין התגמולים מול ועדה רפואית

דרגו את המאמר

בפרשת חריטן עלתה שאלת חלוקת הסמכויות בין קצין התגמולים לבין הוועדה הרפואית, ובסכמו את ההלכה, קבע בית המשפט כי:

"(א) קצין התגמולים והועדה הרפואית הם שניהם גופים אשר הוקמו בחוק לתכליות שונות. קצין התגמולים הוסמך להכיר באדם כ"נכה" ואדם המבקש כי  יכירו בו כ"נכה" שומה עליו לפנות לקצין התגמולים...".

מנגד, "ועדה רפואית הוסמכה לקבוע, מזמן לזמן, את דרגת נכותו של מי שהוכר כאמור כ"נכה", תנאי להפעלת סמכות ועדה רפואית היא ההכרה בנכות על ידי קצין התגמולים; הכרה זו ענינה בקביעת הקשר הסיבתי בין המחלה, החמרת המחלה או החבלה לבין השירות הצבאי".

אמנם, "קצין התגמולים רשאי לפנות לוועדה רפואית ולבקש ממנה חוות דעת בדבר הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין המחלה... אולם, חוות דעת של הוועדה מהווה המלצה בלבד... משניתנה הכרה, כאמור, ההחלטה הינה של קצין התגמולים, והערעור עליה יוגש לועדת הערעור לפי סעיף 33 לחוק ולא לועדה רפואית עליונה...".

אם כן, קביעת הקשר הסיבתי בין הפגימה הנטענת לשירות הצבאי, עניין לקצין התגמולים לענות בו, ואילו קביעת דרגת הנכות, עניין לוועדה הרפואית לענות בו.

עוד נקבע בפרשת חריטן כי מעת שמדובר בהכרה בנכות המהווה "החמרת מחלה", על קצין התגמולים לקבוע הקשור לכך, ומעת שקבע קצין התגמולים אשר קבע "הקצין אינו רשאי להידרש שוב לעניין זה, אלא אם נתקיימו העילות הקבועות בסעיף 35 לחוק (החלטה שהושגה בעבירה או ראיות חדשות המראות כי ההחלטה בטעות יסודה)".

כך, חוזר ומסביר בית המשפט בפרשת חריטן את הלוגיקה שבאבחנה בין שני המסלולים:

"אכן, שאלת הקשר הסיבתי לשירות הצבאי איננה שאלה רפואית גרידא, אלא זוהי שאלה מעורבת שבמשפט ובעובדה, ולאו דווקא המבחנים הנהוגים בידי רופאים הם הקובעים לענין הקשר הסיבתי שבין המחלה והשירות...".