התקף לב בתור תאונת עבודה - עבודה עם כאבים למרות ביקור אצל רופא
| דרגו את המאמר |
|
עבודה עם כאבים בחזה – התקף לב, האם תאונת עבודה?
על מנת להוכיח כי התקף לב הוא תאונת עבודה, צריך המבוטח לשכנע את בית המשפט והביטוח הלאומי כי אירע בעבודתו אירוע חריג. האם אדם אשר הלך לרופא והתלונן על כאבים, והרופא אמר לו ללכת לעבודה, עבד בתנאים חריגים? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה.
התובע היה בן 47 במועד התאונה הנטענת. מדובר במסגר רתך עצמאי אשר לקה בדום לב. יום לפני התאונה, החל התובע לחוש ברע ואף הלך להיבדק אצל רופא המשפחה. הרופא ערך לתובע בדיקת א.ק.ג והמליץ לו על טיפול תרופתי ללא ימי מחלה. ביום התאונה, התובע נסע לעבודה כאשר הוא אוסף מספר עובדים בדרך.
התובע העיד כי במהלך הנסיעה הוא חש בכאבים בחזה אבל המשיך בנסיעה כרגיל. הרכב הושאר בצומת גולני, והתובע ועובדיו המשיכו לאתר העבודה ברכב אחר. במהלך העבודה התגברו כאבי החזה של התובע והוא העיד כי הרגיש שהם ממש כדקירות סכין. למרות תחושותיו הקשות, המשיך התובע בעבודתו.
קראו עוד בתחום:
- חשש מפיטורים גרם להתקף לב, האמנם?
- פיצויים מהמדינה בעקבות התקף לב בזמן מלחמה, האמנם?
- פיצויים לאחר התקף לב במהלך תאונת דרכים, האמנם?
- התקף לב לאחר פיטורים - האם פיצויים מהמעביד?
העובדים האחרים, אשר שמו לב למצבו החריג של התובע, ביקשו ממנו להפסיק לעבוד אך האחרון לא שעה לעצותיהם. בשלב מסוים, התובע כבר לא יכול היה לשאת עוד את הכאבים והעובדים הציעו כי יסיעו אותו לבית החולים. התובע סירב וביקש כי יקפיצו אותו למכוניתו אשר בצומת גולני. התובע הצליח, למרות כאביו, לנהוג במכוניתו מצומת גולני ועד לביתו בנצרת.
קשר סיבתי בין האירוע לעבודה?
בבית התובע התקשה להתקלח או לבצע פעולות פשוטות, ואי לכך הוא פונה לבית החולים בנצרת. בבית החולים אבחנו הרופאים כי התובע לקה באוטם שריר הלב. המוסד לביטוח לאומי טען כי לא מדובר בתאונת עבודה וזאת משום שלא הוכח אירוע חריג בעבודה. כמו כן, המוסד הוסיף כי לא הוכח קשר סיבתי בין נזקי התקף הלב לבין תנאי העבודה.
ההלכה הפסוקה קובעת כי הכרה באירוע כגון זה של התובע בתור פגיעה בעבודה דורשת הוכחת קיומו של אירוע חריג בעבודה. התובע טען כי האירוע החריג המקיים דרישה זו מבחינתו הוא עבודה תחת כאבים עזים בחזה, וזאת לאחר שרופא מטעמו לא אמר לו להישאר בביתו ולנוח.
בית הדין לעבודה קבע כי יש לקבל את טענותיו של התובע, ולהעדיפן על פני טענות המוסד לביטוח לאומי. "עבודתו הרגילה של התובע לא כללה עבודה בתנאים של כאבים בחזה. לא מדובר באדם אשר מדי יום סבל מכאבים בחזה, לפני, תוך כדי ואחרי עבודתו".
מלבד החריגות שבהמשך עבודה חרף הכאבים, ותוך כדי התגברותם, העובדים העידו כי התובע גם התרגז, במהלך העבודה, על הטרקטוריסט. בית הדין לעבודה קבע כי לא ניתן לדעת האם התובע היה נוהג להתרגז על העובדים במהלך העבודה בשגרה. עם זאת, נקבע כי התרגזות זו הייתה חריגה, וזאת משום שמדובר בהתרגזות במהלך יום עבודה שהוא כבר בבחינת חריג, לאור כאבי החזה ההולכים ומתגברים .
הלכה פסוקה היא שיש לבחון את האירוע החריג על פי הנסיבות המקרה הנדון מבחינה סובייקטיבית. דהיינו, גם אם העבודה אשר בוצעה ביום התאונה הייתה עבודה רגילה, תנאים נסיבתיים כגון תנאים בריאותיים בלתי רגילים, יכולים להפוך עבודה שגרתית לחריגה.
יש לציין כי למרות ההכרה באירוע החריג כאירוע תאונתי, מומחה מטעם בית הדין לעבודה קבע כי לא התקיים הקשר הסיבתי – הרפואי והמשפטי – בין תנאי העבודה לאוטם שריר הלב. הרופא קבע כי התובע, בשל נסיבות חייו, לקה באוטם שריר הלב והיה לוקה בו ללא קשר לעבודה. אי לכך, התביעה נדחתה בסופו של היום.
