העדר יחס מצד המפקדים, והתעללות נפשית בצבא - החמרה במצב נפשי

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 1.0 מתוך 5

החמרה במצב נפשי לאחר גיוס לצה"ל – ניסיון התאבדות בצבא

בית המשפט קבע כי יש לקבל את ערעורה של צעירה, חיילת משוחררת, אשר מצבה הנפשי החמיר במהלך שירות הצבאי. מדובר בחיילת לשעבר אשר התגייסה בשנת 2003 לצה"ל והוצבה בסיום הטירונות בבסיס תובלה.

כשנה ושלושה חודשים לאחר גיוסה, ביצעה המערערת ניסיון התאבדות אשר בעקבותיו אושפזה בבית החולים וולפסון ולאחר מכן בבית החולים שלוותא. בעוד היא מאושפזת בשלוותא, הגישה המערערת, באמצעות הוריה, תביעה להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. קצין התגמולים דחה את התביעה והמחלוקת בין הצדדים הונחה לפתחו של בית המשפט.

הפן העובדתי

המערערת תלתה את תביעתה בתנאי השירות שלה בצבא. לטענתה, במהלך שירותה היא סבלה מהתעללות נפשית ומיחס אטום מצד מפקדותיה, כאשר שילובם של שני גורמים אלו הביא להתפתחות מחלתה. לטענת המערערת, הבנות בבסיס הפיצו שמועות עליה שהיא לסבית, בעקבות מקרה שאירע במהלך הטירונות, ומאז חייה בצבא הפכו לסיוט מתמשך. לטענתה, היא נאלצה להתקלח לאחר כל הבנות, וכל הזמן נחשפה ללעג מצד חברותיה לבסיס. לטענתה, ההטרדות לא נפסקו גם לאחר הטירונות, וזאת כאשר מספר בנות אשר שירתו עימה בטירונות הוצבו יחד עימה בבסיס התובלה.

      קראו עוד בתחום:

• האם שירות במשטרה אשר כלל סחיבת ציוד כבד גרם לפריצת דיסק?
• יוכר כנכה צה"ל לאחר נפילה מבט"שית
• שחרור על מצב נפשי - גיוס עם אפליפסיה וגורמים תורשתיים
• הכרה בנכות נפשית בצבא בגין הטרדה מינית בבסיס

המערערת הוסיפה כי היא סבלה גם מקשיים בלימוד העבודה בבסיס החדש וכך חששה מנסיעות לביתה בשעות חשיכה (כאשר מפקדה "מנצלת" זאת על ידי השארתה "עד הרגע האחרון"). המערערת ציינה עוד מספר אירועים אשר גרמו לה לעוגמת נפש של ממש ולמעשה היא הייתה נתונה בצבא ללחצים והשפלות לרוב.

קצין התגמולים הביא לעדות שתי מפקדות אשר תחתן עברה המערערת. שתי המפקדות יישרו קו עם גרסתו של הצבא וקבעו כי היחס למערערת היה כלכל חיילת והיא לא סבלה מהצקות שונות כנטען על ידה (קל וחומר שלא מצד הסגל הפיקודי).

הפן הרפואי

המערערת הציגה חוות דעת רפואית מטעמה אשר נערכה על ידי פסיכיאטר שהינו מומחה בקרימינולוגיה קלינית. על פי חוות דעת זו, המערערת לקתה בסכיזופרניה תוך כדי שירותה הצבאי בעקבות בעיות אשר בחייה האזרחיים הצליחה להתמודד עימן (דבר אשר לא התאפשר במסגרת הצבאית). למעשה, המומחה סבר כי ייתכן והתפרצות הנטייה המינית בצבא, כאשר היא מוקפת בסביבה נשית, גרמה למערערת ללחץ נפשי קשה מנשוא שהיווה את הטריגר לפריצת מחלתה. המומחה ציין כי בצבא, בניגוד לאזרחות, המערערת לא הייתה יכולה "לברוח מהסיטואציה" וההתמודדות הייתה ככל הנראה "גדולה על מידותיה".

ביקורת על הצבא

זאת ועוד, המומחה הרפואי מטעם המערערת מתח ביקורת קשה ביותר על מפקדותיה של המערערת בבסיס התובלה. "שתי המפקדות הללו, התרשמתי שהן גילו כלפי המערערת אטימות לשמא. מדובר במפקדות אשר תחתן משרתת חיילת שנמצאת במצוקה (היא מוזרה, היא סובלת, היא לא מתפקדת, היא מתלוננת). בעצם, לא נעשה כלום חוץ מאשר פעם או פעמיים או שלוש להציע לה ללכת לקב"ן", כתב המומחה בחוות דעתו.

בית המשפט קבע כי לא ניתן להטיל את מלוא האחריות לפריצת המחלה על השירות הצבאי. עם זאת, נקבע כי 25% מההחמרה במצבה הבריאותי של המערערת נבע מתנאי שירותה. גם השופט מתח ביקורת על התנהלותן של הקצינות בפרשה זו, ונשגב מבינתו מדוע אף אחת מהשתיים לא דאגו לטיפול רפואי לחיילת ולמעשה התעלמו ממצוקתה הקשה.