התנהגות רעה וחמורה - תביעה נגד קצין התגמולים

דרגו את המאמר

סעיף 9 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, קובע כי נכה אשר נכותו נגרמה כתוצאה מהתנהגות רעה וחמורה מצדו, לא יהיה זכאי ליהנות מהוראות חוק זה. קצין התגמולים רשאי, עם זאת, במידה והנכה הינו נצרך, להעניק לו טובת הנאה לפי החוק ובהתאם לשיקול דעתו. יודגש כי טובות הנאה אלו אינן יכולות לעלות על טובות ההנאה אשר היו מגיעות לנכה לולא התנהגותו. במהלך השנים, כמעט ולא נעשה שימוש בהוראות סעיף זה.

חשוב לציין כי חייל אשר אינו זכאי לתגמול בעקבות פגיעה שגרמה לנכות כתוצאה מהתנהגות רעה הוא עדיין חייל אשר ייתכן וחבלתו נגרמה בעקבות השירות. חמורה ככל שתהיה התנהגותו של החייל, אין היא מוציאה את החבלה אשר נגרמה לאחרון מכלל ההגדרה "חבלה עקב השירות".

בע"א 517/76 אליאב נ' ק. התגמולים נדונה ביסודיות סוגיה זו. במקרה זה דובר על חייל אשר שירת במוצב בסמוך לגבול הסורי. החייל נכנס באחד הימים למרפאה במוצב ומצא תת מקלע עוזי מתחת למזרון. במקום להניח לנשק, לקח החייל את העוזי, טען אותו בכדורים והניח אותו על ברכיו. כתוצאה מפליטת כדור נפגע החייל בברכו ונקבעו לו 15% אחוזי נכות לצמיתות.

      קראו גם:

• הכרה בשתי תאונות דרכים בתור פגיעה במהלך השירות הצבאי
• ביטול החלטת וועדת חריגים באגף השיקום - ניתנה ללא סמכות
• פריקות כתף חוזרת במהלך שירות צבאי - החמרה במצב בריאותי
• סכיזופרניה פרנואידית כרונית שהתפרצה במהלך שירות ללא אירוע דחק
• דחיית התנגדות לוחמי השייטת להצגת חוות דעת רפואית של מומחה מחו"ל

בית המשפט קבע כי הדעת איננה סובלת מצב בו לא יראו חבלה שנגרמה לחייל כחבלה שנגרמה בעקבות השירות, גם אם הפגיעה נגרמה בגין ביצוע "עבירה צבאית" של ממש. מדובר בדוגמא טובה לעבירה צבאית אשר אינה יכולה להתרחש אלא בעקבות השירות הצבאי. כל שימוש בנשק הוא שימוש בעקבות השירות ואין בדרך השימוש במקרה דנן כדי להוציא את המאורע מההגדרה "עקב השירות".

השופט הרחיב וקבע כי המונח "עקב השירות" איננו מתפרש כ"תוך כדי מילוי תפקיד צבאי כדין". כמו כן, במידה והמחוקק היה רוצה לצמצם קביעה זו, הדברים היו באים לידי ביטוי בחוק הנכים באופן מפורש. לאמור, יש לפרש את הביטוי "עקב השירות" בתביעות נכים בצורה רחבה, כך שגם מעשים אשר גרמו לחבלה יכנסו תחתיו, ואין נפקא מינא אם מדובר במעשים שלא נעשו כדין.

הלכה פסוקה היא כי הקשר הסיבתי בין החבלה לשירות אינו משתנה אם מדובר ברשלנות או במעשה אחר שלא כדין מצידו של הנפגע. המבחן לעניין זה הוא – האם החבלה הייתה יכולה להתרחש גם מחוץ לצבא, באותה צורה ובאותה שעה, אם היה מדובר באזרח ולא בחייל. "זהו המבחן הקובע ואין בלתו", קבע השופט כהן בפסק דינו זה, "כל תפיסה אחרת עלולה להוביל למקום בו המדינה אינה אחראית לנזקי חייליה".

דוגמאות נוספות

פסק דין נוסף אשר עסק בסוגיה זו ניתן ב510/73 קצין התגמולים נ' עזרא מזרחי. בפרשה זו דובר על חייל שנפגע בתאונת דרכים כאשר עשה שימוש ברכב צבאי למטרות פרטיות. יצוין כי השימוש נעשה באישורו של מפקד החייל. השופט ברנזון, אשר דן בסוגיה, קבע בפסק הדין כי גם כאשר מדובר בנסיעה שניתן לקרוא לה "נסיעת רשות", עדיין יש לשאול האם עסקינן בנסיעה עקב שירותו הצבאי של הנפגע.

הנסיעה דכאן לא הייתה חלק מתפקידו הצבאי של החייל. כלי הרכב היה אמנם רכב צבאי, אך החייל נפגע בתאונה כאשר הוא עושה ברכב שימוש אזרחי ולמטרה פרטית. בין ביקור חברו של החייל, לבין תפקידו כנהג בצבא, לא התקיים הקשר הסיבתי הדרוש. אי לכך, נקבע כי חבלה זו לא נגרמה כתוצאה מהשירות ועל כן החייל אינו זכאי לפיצויים מקצין התגמולים.
 

בע"א 419/58 קצין התגמולים נ' אורן פד"י יג' 312, לעומת זאת, נדון עניינו של חייל אשר ניסה לשלוח יד בנפשו מחמת דיכאון. בית המשפט קבע כי אמנם מדובר בעבירה צבאית, אך מעשיו של המשיב אינם עולים כדי התנהגות רעה וחמורה.