רק חבר אחד בהרכב ועדה רפואית עליונה הוא מומחה בתחום הרלבנטי

דרגו את המאמר

האם פציעה בגין פליטת כדור גרמה לאחר שנים גם לפריצת דיסק?

האם בהרכב הועדה הרפואית העליונה חייבים כל הרופאים להיות בעלי מומחיות בתחום הפגימה של הנכה העומד בפניהם? האם די בכך שאחד מחברי הועדה יהיה מומחה ספציפי? סוגיה זו נדונה, פעם נוספת, בבית המשפט המחוזי בחיפה. מדובר בערעור אשר הוגש על ידי נכה צה"ל במסגרתו ביקש האחרון להכיר בנכות ממנה הוא סובל בגבו כמקיימת קשר סיבתי עם נכות צבאית ישנה אותה הוא "סוחב" משנת 1982.

לפני כ-25 שנה נפגע המערער מפליטת כדור ברגלו השמאלית בעת שישב באוהל עם חבריו לשירות. כתוצאה מהאירוע נקבעה למערער נכות מוכרת בגין נזקי גוף שונים כגון אי יציבות ברך שמאל (עם דלדול שריר ארבע ראשי), קיצור גפה שמאלית בסנטימטר ועוד.

      קראו עוד בתחום זה:

• נזקים רפואיים ללוחמים ביחידת אגוז לאחר אימון בשטח אש בצפון הארץ 
• תביעה לתגמולים רטרואקטיביים ממלחמת ששת הימים בגין פגיעה נפשית
• תשלום רטרואקטיבי של דמי ביגוד ממשרד הביטחון בגין בין נשים לגברים
• בית המשפט קיבל ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה במשרד הביטחון

בשנת 2009, כ-27 שנים לאחר הפציעה, הגיש המערער בקשה לדיון בנכותו לפי תקנה 9 וזאת על מנת לראות בכאבי הגב מהם הוא סובל, ופריצת הדיסק, כנכות מוסבת לנכות המוכרת. ועדה מדרג ראשון אשר התכנסה בעניינו של המערער דחתה את הקשר בין הפגיעה ברגל לבין פריצת הדיסק.

הועדה בחנה בדיקת CT שנערכה למערער אשר לא הצביעה, לדידה, על שינויים דגנרטיביים או מחלה דגנרטיבית לצליעה ברגל. לסיכום, הועדה קבעה כי אין קשר בין פריצות הדיסק בגב לבין הנכות המוכרת וכאבי הגב של המערער החלו רק לפני שנה.

המערער הגיש ערער לועדה הרפואית העליונה. במסגרת ערעור זה צירף המערער חוות דעת רפואית מטעמו. לשיטתו של המומחה מטעם המערער, בדיקות ההדמיה אשר נערכו לאחרון הצביעו בבירור על כך שנכותו הנוכחית של המטופל קשורה לפציעה הישנה ברגל.

הועדה בדקה את המערער, רשמה את בדיקתו בפרטי פרטים בפרוטוקול, עיינה בבדיקות הרלבנטיות, בדקה את חוות הדעת הרפואית, ולסיכום קבעה כי על פי הספרות הרפואית אין הוכחה לגבי אסכולה רפואית התומכת בטענותיו של המערער.

האם כל המומחים בועדה הרפואית העליונה חייבים להיות אורטופדים?

המערערתטען כי החלטת הועדה בטלה וזאת משום שנפלו פגמים של ממש בהרכב הוועדה. לטענתו, חלק מהרופאים לא היו מומחים בכירורגיה אורטופדית ותחום התמחותם לא נגע לבעיותיו הרפואיות. השופטים דחו טענה זו. בפסק הדין נכתב כי סקירה של ההוראות הרלבנטיות בחוק הנכים מלמדת כי אין הוראה מפורשת אשר מחייבת שכל הרופאים בוועדה העליונה יהיו בעלי מומחיות בתחום פגימתו של הנכה.

הסמכות לקבוע את הרכב הועדה נתונה ליושב ראשה. "מומחיות בתחום הפגימה הינה פרמטר חשוב אך איננה השיקול היחידי שיש להביא בחשבון. יש לקיים איזון נכון בין העומס הנתון על הועדה לבין הצבת דרישות נוקשות מדי ביחס להרכב הנדרש שעלול ליצור קשיים ממשיים בכינוס הועדות", נכתב בפסק הדין.

הלכה פסוקה היא כי לא יהיה זה נכון לקבוע מסמרות בדבר הרכבה של הועדה העליונה ומחוקק המשנה העניק ליו"ר שיקול דעת רחב לעניין הרכבתן של הועדות העליונות. השופט הזכיר גם את ע"א 2907/02 גוטסדינר נ' קצין התגמולים, פסק דין אשר במסגרתו נקבע כי ברובם המכריע של המקרים יהיה די בכך שאחד מחברי הועדה העליונה הינו רופא מומחה.