הפחתת שיעור אחוזי נכות צמיתה אשר נקבעה לפני 40 שנה

דרגו את המאמר

הפחתת אחוזי נכות אשר נקבעו לפני 40 שנה

האם ועדה רפואית במשרד הביטחון רשאית להפחית נכות צמיתה אשר נקבעה עבור נכה צה"ל לפני כ-40 שנה? האם קיימת לנכה זכות להמשיך ולחיות את חייו באותו האופן, חרף העובדה שנכותו נקבעה בטעות? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בעקבות ערעור על הפחתת אחוזי נכות בידי ועדה רפואית.

המערער נפגע בכף רגלו הימנית בעת שירותו הצבאי בשנת 1970 מפיצוץ מוקש. בשנת 1971 נקבעה למערער נכות בשיעור 50% בגין קטיעת כף הרגל הימנית באזור הפרק המטוטרסו-טרסלי. לאור אחוזי הנכות שנקבעו לו, היה המערער גם זכאי לרכב נכה. לדאבונו הרב, בשנת 2005 נגנב רכבו והאחרון פנה למשרד הביטחון בעניין. עם זאת, המערער לא ידע כי פנייה זו עלולה "לעלות לו ביוקר".

לאחר עיון בתיקו הרפואי, הופנה המערער לבדיקה חוזרת של נכותו. תחילה לא התייצב המערער לבדיקה ובסופו של דבר, לאחר הליכים משפטיים, הסכים הוא לבצע את הבדיקה. בבדיקה זו נקבע כי המערער "הולך עם נעל רגילה שמלאה בריפוד בחלק הקדמי, מצב לאחר קטיעה של חצי כף רגל ימין". הוועדה הייתה ערה לטענותיו של המערער כי נכותו נקבעה לצמיתות לפני שנים רבות, אך הגיעה למסקנה כי היא חייבת להיצמד לכללים ולתקנות. למרות שחלק מחבריה ציינו את הצער שהם חשים כלפי תחושותיו של המערער, הורדו אחוזי הנכות של המערער ל-30%.
 

      קראו עוד בתחום:

• תביעה על בסיס חוק הנכים - הכרה בגין מוות של אדם קרוב

• וועדת שני מפרסמת מסקנות בגין קיום קשר סיבתי בין צלילה בקישון למחלות

• האם שוטר משמר הגבול אשר נהרג מפליטת כדור בביתו הוא חלל צה"ל?
• חייל משוחרר סובל מהחמרה במחלת אפילפסיה בגין שירות קרבי

בעקבות החלטה זו, הגיש הנכה ערעור לבית המשפט ובו עתר כי יש להשאיר את קביעת הנכות בשיעור 50%, שכן החלטת הוועדה המקורית הייתה לצמיתות. המערער הוסיף כי נסיבות הבדיקה המחודשת היו בשל מקריות גניבת רכבו ונכותו נקבעה על בסיס המצב המשפטי אשר שרר בשנת 1971

האם יש מקום להפעיל שיקולי צדק?

עורך דינו של המערער הוסיף בבית המשפט כי לנכה צה"ל ותיק ישנה זכות קנויה שנקבעו לו אחוזי נכות בעבר, (לפני כ-40 שנה) כי ימשיך לחיות את חייו על פי הנכות שנקבעה לו. עורך הדין ביקש מבית המשפט כי זה המקום להפעיל שיקולי צדק.

משרד הביטחון טען לעומת זאת כי הועדה אשר קבעה את הנכות הראשונית טעתה. נכותו של המערער נקבעה על בסיס קטיעה מלאה של כף הרגל, ואילו במקרה דנן עסקינן בקטיעת מחצית כף הרגל בלבד. קצין התגמולים הוסיף כי לא מדובר בשינוי המצב הסטטוטורי, שכן התקנות בעניין זה לא השתנו בארבעים השנים האחרונות.

השופטת קבעה כי למרות מצבו של המערער, נכותו אינה יכולה להעניק לו זכויות שאינן מגיעות לו. בפסק הדין נכתב כי במקרה דנן, לא היה מקום לקבוע למערער נכות בשיעור 50% וקביעה זו יסודה היה בטעות. כמו כן, הנצחת טעות אינה משרתת את שיקולי הצדק וההגינות ובמקרה דנן, מול האינטרס הציבורי הרחב (ובו שוויון בין נכי צה"ל השונים), דין הערעור להידחות.

"אין להעמיס על תקציב הביטחון תשלומים שעקרונית אינו חייב בהם ולא היה חייב בהם מעיקרה", סיכמה השופטת את דבריה. לצורך ההגינות מול המערער, נקבע בפסק הדין כי האחרון לא ישיב את הכספים אשר שולמו לו ביתר במשך 40 השנים האחרונות.