הכרה בהחמרה במצב נפשי של חייל אשר שירת בקריה

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 1.0 מתוך 5

החמרה במצב נפשי במהלך השירות הצבאי

ע"נ 40-08 י.מ נ' משהב"ט-אגף השיקום-ק.תגמולים

בית המשפט השלום בראשון לציון קיבל את ערעורו של חייל משוחרר, כנגד החלטתו של קצין התגמולים, וקבע כי המצב הנפשי של המערער החמיר במהלך תקופת שירותו הצבאי. מדובר בערעור אשר הונח לפתחו של בית המשפט השלום בעקבות החלטה של קצין התגמולים כי לא התקיים קשר סיבתי בין ההפרעה הנפשית ממנה סובל המערער לבין שירותו הצבאי.

המערער במקרה דנן היה צעיר בן 27 אשר התגייס בשנת 2004 בפרופיל 64. כעבור מעט פחות משנתיים השתחרר המערער מצה"ל בגין מצב הנפשי. שירותו הצבאי של המערער התנהל באופן הבא –

גיוס לטירונות 02, שיבוץ לקורס ייעודי בצריפין, הצבה בבסיס סגור, מעבר לשירות בקריה, הצבה בבסיס תל השומר, וסיפוח לר"מ 2. לאחר שחלה החמרה במצבו הנפשי של המערער, וכאשר האחרון שהה בחופשת מחלה בביתו, הוא אושפז אשפוז כפוי בגין "מצב פסיכוטי מאניפורמי". בדצמבר 2005, המערער הגיש תביעה למשרד הביטחון ובה טען כי מצבו הנפשי החמיר בעקבות שירותו הצבאי. תביעתו נדחתה והוא הגיש על כך ערעור לבית המשפט השלום בראשון לציון.

בית המשפט מקבל את הערעור באופן חלקי

בית המשפט קבע כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. ראשית, נקבע כי הונחה התשתית העובדתית לכך שהמערער סבל מקשיי תפקוד במסגרת הצבאית. שנית, הוכח כי קשיים אלה גרמו בסופו של דבר למצוקה נפשית. לדוגמא, המפקדת הישירה של המערער בקריה תיארה זאת במילותיה באופן הבא –

      קראו עוד בתחום:

• העדר יחס מצד המפקדים, והתעללות נפשית בצבא - החמרה במצב נפשי
• שחרור על מצב נפשי - גיוס עם אפליפסיה וגורמים תורשתיים
• הכרה בנכות נפשית בצבא בגין הטרדה מינית בבסיס
• הזנחת מצב רפואי בגין מצב נפשי - האם התאבדות ופיצויים ממשרד הביטחון?

"מדובר בחייל איכותי אשר סובל משום מה מחוסר יכולת לביצוע משימות, חוסר ריכוז והעדר יכולות בסיסיות של סדר וארגון. אני סבורה כי החייל אינו מסוגל לבצע את תפקידו (מש"ק תכנון בתא בקרה שיאית). כמו כן החייל הראה תסמינים של דיכאון, דכדוך, ואף תחושת אובדנות מסוימת. בין היתר עמד החייל על בעיות בריאותיות הפוגעות במהלך חייו התקין, החייל הרגיש לחץ מעבודה מוגברת תחת בקרת ממונים מול מחשב ובמשרד סגור והופנה לגורם ברה"ן ע"י מפקדיו".

בית המשפט קבע כי נראה שהמערכת הצבאית הגיבה ל"אי ההתאמה" של המערער לשירות "באופן ראוי". לדוגמא, המערער הועבר במספר יחידות, נפגש רבות עם קב"ן, זכה לראיונות שונים עם מפקדיו וניכר כי הממונים והאחראים אליו לא התעלמו ממצוקתו. עם זאת, הגורמים הצבאיים לא השכילו לאבחן את נקודת האל-חזור אשר בהגיעה אליה היה מקום להפנות את המערער לגורם מקצועי במקום ל"טיפול ברמת תנאי השירות".

בית המשפט: "פנייה לגורם מקצועי בזמן הייתה יכולה להיות משמעותית"

"סביר אפוא להניח כי התערבות מוקדמת של גורם רפואי בכיר, בנקודת זמן זו, הייתה יכולה להביא לאבחון מקצועי, לטיפול הולם בזמן אמת וייתכן אף לשחרורו המוקדם של המערער מהשירות הצבאי עוד בטרם החמיר מצבו", נכתב בפסק הדין. זאת ועוד, בשלב מסוים המערער אף איים כי ישלח יד בנפשו. בית המשפט קבע כי אין ספק שלאחר אותו איום במעשה אובדני, המצב חייב מעקב צמוד והדוק של גורם רפואי ולא שליחת החייל לביתו ל"חופשת מחלה".

אי לכך, נקבע כי השירות הצבאי במקרה דנן היה "גורם מחמיר" מבחינת מצבו הרפואי והנפשי של המערער. "לאחר שקלול כלל הנתונים, בית המשפט העמיד את שיעור ההחמרה כתוצאה מהשירות הצבאי על 25% מנזקו של המערער".