תביעה על בסיס תורת המיקרוטראומה - דלקת במרפק

דרגו את המאמר

לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות – דלקת מרפק לא תוכר כתאונת עבודה

לא בכל תאונת עבודה מדובר בעובד אשר נופל מסולם ונפגע בגבו. לעיתים, פעולות חוזרות ונשנות, לאורך זמן רב ובתנאי עבודה מסוימים, עלולות לגרום להתפרצותן של מחלות שונות כגון דלקות או מחלות גב. כיצד ניתן להוכיח את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הנזק הגופני? מהי תורת המיקרוטראומה וכיצד מוכיחים את התקיימותה?

      קראו עוד בתחום זה:

• הכרה בפיברומיאלגיה על דרך המיקרוטראומה, האמנם?
• סרטן העור יוכר בתור תאונת עבודה - מדריכה שהתה במסגרת עבודתה תחת השמש
• כאבי גב מצטברים לאחר שנה וחצי, האם תאונת עבודה?
• הכרה בפריצת דיסק כתאונת עבודה על פי תורת המיקרו-טראומה

הלכה פסוקה היא כי תנאי מרכזי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא הוכחת קיומן של פגיעות זעירות אשר כל אחת מהן גרמה לנזק זעיר בלתי הדיר, וכולן הצטרפו יחד לנזק כולל אצל המבוטח. הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר פרש בפסיקתו את היסודות להוכחת תביעות בסוגיות אלו. בין השאר, קבע אדלר כי יש להוכיח תנועות זהות וחוזרות, הן מבחינת התנועה עצמה והן מבחינת המשקל. כמו כן, נקבע כי יש להוכיח שהתנועות היו תדירות ותדירותן לא הייתה "מפעם לפעם במשך היום".

אכן, דרישות התדירות והזהות מקשות את הדרך בפני מבוטחים רבים. עם זאת, הסיבה לקיומן הינה הקושי להפריד בין תנאי העבודה לתנאי היום-יום בהתפתחות מחלות גופניות.

תביעה להכיר בדלקת במרפק

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה, נדחתה תביעתו של מבוטח להכיר בדלקת במרפק ממנה הוא סובל כתאונת עבודה, וזאת בשל העדר הוכחה של תנועות חוזרות ונשנות. התובע הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אך גם בית הדין הארצי דחה טענותיו.

המערער עבד במשך כ-40 שנה בחברה העוסקת בייצור חלקים ומערכות תעופתיות, ולקראת סיום עבודתו לקה בדלקת במרפק ימין. בעקבות מחלתו, הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי ובה טען כי הדלקת ממנה הוא סובל הינה תאונת עבודה. המל"ל דחה את התביעה בקובעו כי המערער לא הוכיח אירוע תאונתי, אירועים תאונתיים זעירים, או תנאי עבודה אשר גרמו להתפרצות הדלקת.
 

הצדדים היו חלוקים בנוגע לקיומה של התשתית העובדתית. המערער מסר למוסד לביטוח לאומי שתי הודעות במסגרתן תיאר את עבודתו. לדבריו, הוא היה מקבל שרטוט של המוצר, מעלה את השרטוט למחשב, מכין תוכנת עיבוד שבבי במחשב, מזין את התוכנה בנתונים, מכין אותה לריתום ומריץ אותה. לטענתו, החל משנת 2007, שנת עבודתו האחרונה, מרבית עבודתו הייתה מורכבת מתכנות ומחלק פיסי קשה אשר כלל פתיחה וסגירה של מלחציים, הרמת חומר ציוד כבד, דפיקות פטיש וניוד חומרים.

לדבריו, עד לשנה זו היווה החלק הפיסי רק 40% מעבודתו, ולאחר מכן עלה ההיקף לכ-60%. כאשר נשאל המערער לגבי היקף הזמן בו הוא נאלץ לעבוד עבודה פיסית, ענה האחרון כי הזמן משתנה מיום ליום – פעם ארבע שעות, פעם שלוש שעות, ולעיתים רק דקה.

בית הדין קבע כי יש לדחות את התביעה מן הטעמים הבאים:

• המערער לא הוכיח ביצוע תנועות חד גוניות, חוזרות ונשנות, ברציפות. אי לכך, לא ניתן להכיר במחלתו כמחלת מקצוע לפי חלק א' בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי.
• גם אם היה ניתן לקבל את טענת המערער לכך שמדי יום הוא היכה בפטיש בין 5 ל-10 פעמים, וסגר מלחציים 30 פעם ביום, עדיין לא מדובר בתנועות חד גוניות אשר חוזרות על עצמן ברציפות. כל פעולה התבצעה על ידי המערער מכיוון אחר ודרשה חומר גלם חדש.
• על מנת להכיר בפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה, יש להוכיח תנועות רבות וזהות אשר מתבצעות ברצף ולאורך זמן. במקרה דנן נקבע כי המערער עבד תוך כדי ביצוע פעולות רבות אשר היו שונות זו מזו והזמן הוקדש להם השתנה אף הוא בהתאם לחלק ולחומר.
• הוכח כי לא כל עבודתו של המערער הייתה פיסית והוא נדרש גם לפעולות תכנות. דהיינו, אין מקום להניח כי כתוצאה מהעבודה נגרמה למערער דלקת במרפקו.
   

לסיכום, הוכחת פגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה איננה עניין של מה בכך. מבוטחים החשים כי הם זכאים לפיצויים בעקבות נזקי גוף שנגרמו להם בשל תנאי העבודה, מומלץ כי יפנו לעורכי דין העוסקים בתחום זה. יש לנהל בחוכמה את ההליכים הנ"ל, הן מול המוסד לביטוח לאומי והן מול הגורמים הרפואיים.