חוסר שעות בשינה גרם להתפתחות אפילפסיה? תביעה נגד משרד הביטחון

דרגו את המאמר

אפילפסיה בתור נכות צבאית בגין מחסור בשעות שינה, האמנם?

בית המשפט קבע כי אין לקבל ערעור של חייל כנגד החלטה של משרד הביטחון, במסגרתה נדחתה תביעתו להכיר במחלת האפילפסיה ממנה הוא סובל כמחלה אשר התפרצה במהלך השירות הצבאי ועקב תנאי השירות.

המערער, יליד שנת 1983, גויס לשירות חובה בחודש אוגוסט 2002 (ממנו שוחרר בתום שלוש שנות שירות). בתחילת השירות הצבאי שובץ המערער בחיל השריון והוצב בתור מפקד טנק בפלוגה מבצעית ברצועת עזה. מספר חודשים לאחר מכן פורקה היחידה בה שירת המערער והאחרון עשה הסבה לחיל רגלים ושובץ בגדוד לביא.

      קראו גם בתחום:

• תביעה על בסיס חוק הנכים - הכרה בגין מוות של אדם קרוב
• האם שוטר משמר הגבול אשר נהרג מפליטת כדור בביתו הוא חלל צה"ל?
• הפחתת שיעור אחוזי נכות צמיתה אשר נקבעה לפני 40 שנה
• קשר סיבתי בין מחלה גנטית לשירות צבאי

גדוד זה ביצע באותה התקופה פעילות מבצעית באזור חברון. המערער הוצב בגדוד לביא בתור מפקד כיתה, ומאחורי יותר בתפקיד רב-סמל פלוגתי. בחודש אוקטובר 2004 עבר המערער התקף אפילפטי, הורד לו הפרופיל הרפואי והוא הועבר ליחידה עורפית בפלוגת טירונים עד השחרור. כשנה לאחר השחרור הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים, ובה ביקש להכיר במחלת האפילפסיה כתוצר של השירות הצבאי. תביעתו של המערער נדחתה ועל כן הוגש ערעור זה על ידו לבית משפט השלום.

שני התקפים במהלך השירות ופינוי אחד לבית חולים

המערער התייחס בתצהיר שהציג לשלושה אירועים רלבנטיים. חבלת ראש בינואר 2003 במהלך אימון מתקדם (בעקבותיה פונה הוא לבית חולים העמק), ולשני התקפי טיקים וקפיצות לא רצוניות בכל חלקי הגוף אשר בגין אחד מהם הוא פונה לבית החולים לאחר איבוד הכרה. בבית החולים במקרה הטיקים השני, אובחן המערער בתור חולה אפילפסיה. המערער הוסיף כי שני האירועים הללו אירעו לאחר מיעוט שעות שינה בשל פעילות אינטנסיבית לה נדרש מתוקף תפקידו (הכנת הפלוגה למסדר).

בית המשפט קבע כי יש לדחות גם את ערעורו של החייל המשוחרר, וזאת משום שלא הוכח על ידו כי לא עבר הוא התקפים אפילפטיים לפני שהתגייס לצבא. ברשומות הרפואיות מימי האשפוז של התובע בבית החולים, נרשם כי אמר האחרון לרופא בשנים האחרונות יש לו מדי פעם התקפים. המילים "השנים האחרונות" ישבו בסתירה לעדותו של המערער כי התקף האפילפסיה בצבא היה התקפו הראשון מעולם.

הרשומות הרפואיות סותרות את עדותו

השופטים ציינו כי מעדיפים הם את המסד העובדתי אשר עלה מן הרשומה הרפואית, לפיה סבל המערער מהתקפים מיוקלוניים עובר להתקף שעבר באוגוסט 2004 (אשר נטען להיות הראשון בחייו). הרשומה הרפואית הנ"ל תיעדה פרטים אמנסטיים אשר נרשמו בהזדמנויות שונות על ידי גורמים רפואיים שונים.

המערער לא השכיל להציג בפני בית המשפט כל הסבר לדברים אלו, וניכר כי דבריו לרופא בעת האשפוז מהווים מראה של מצבו הבריאותי האמיתי. עוד צוין בבית המשפט כי המערער המשיך לאחר אחד ההתקפים הנטענים בפעילותו באופן רגיל. בפסק הדין נכתב כי התנהלות זו מעידה על כך שהמערער הכיר את התופעה מעברו וידע כי ניתן "להמשיך לחיות עימה".

במילים אחרות - במצב דברים זה, משאותם שני התקפים שעבר המערער ביום 18.8.04 וביום 6.10.04, לא היו עדות לפרוץ המחלה אלא ביטוי קליני למחלה שפרצה עוד קודם לכן, ומשלא נטען על ידי המומחה מטעם המערער ואף לא הוכח כי בהתקפים חוזרים (לאחר ההתקף הראשון המזוהה עם פרוץ המחלה) יש כדי לשנות ממהלכה של המחלה, נקבע כי יש לבכר את עמדתו של המומחה מטעם משרד הביטחון. אי לכך, הערעור נדחה.