הכרה בכאבי גב על בסיס תורת המיקרוטראומה בתור תאונת עבודה

דרגו את המאמר

הכרה בכאבי גב בתור תאונת עבודה על בסיס תורת המיקרו-טראומה

בית הדין לעבודה קיבל את ערעורו של עובד על החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בכאבי גב ובנכות 30% לצמיתות מהם הוא סובל כתאונת עבודה. המערער במקרה זה הינו אדם בן כ-50 אשר עבר במשך כ-25 שנה בתור חרט-כרסם-מסגר במכון וויצמן.

במרוצת השנים, כללה עבודתו של המערער הרמה של מתכות כבדות משקל. בשנת 1993, במהלך העבודה, הרים התובע ראש של מחרטה במשקל 4 ק"ג וחש כאב חד בגבו. בעקבות האירוע הנ"ל עבר העובד סדרה ארוכה של טיפולים ואושרה לו גמלת נכות מלאה מטעם קרן הפנסיה של מבטחים למשך כשמונה חודשים.

      קראו עוד בתחום:

• קשר בין לחץ נפשי לבין תורת המיקרוטראומה
• תנאי העבודה השפיעו אך לא גרמו למחלה - האם תאונת עבודה?

• סרטן העור יוכר בתור תאונת עבודה - מדריכה שהתה במסגרת עבודתה תחת השמש

במהלך תקופה זו עבר התובע הכשרות שונות ושב למכון וויצמן לאחר שנה בתפקיד משרדי. המערער הגיש תביעה לביטוח הלאומי על מנת להכיר בפגיעה בגבו כתאונת עבודה. עם זאת, תביעתו נדחתה ועל כן הוגש ערעור לבית הדין לעבודה.

ההלכה הפסוקה בדבר תורת המיקרו-טראומה הינה כי יש לראות במצבו של מבוטח כתאונת עבודה אשר נסיבותיה הינן פגיעות רבות וזעירות, רק בכפוף לעדות רופא.

השאלה המשפטית הינה באילו נסיבות יש לראות אף בפגיעות זעירות מצטברות (להבדיל מפגיעה רבתי) תאונת עבודה ומהם הרכיבים הדרושים להגדרה זו. השאלה הרפואית הינה האם מצבו הרפואי של אדם הינו תוצאה של תהליך תחלואתי או תוצאה של פגיעות זעירות מצטברות.

המערער מביא לפסילת המומחה הרפואית

בית הדין האזורי מינה רופאה מומחית מטעמו על מנת לבחון האם מדובר בתחלואה טבעית או שמא בכאבי גב אשר מקורן בפגיעות זעירות. המומחה הרפואית הייתה חד משמעית בקביעותיה – לא מדובר בתאונת עבודה. חרף כך, הגיש המערער שאלות הבהרה רבות למומחית הרפואית אך לא התרצה. אי לכך, הגיש המערער בקשה לפסילת המומחה הרפואית ובקשתו התקבלה בבית הדין הארצי.

בית הדין האזורי מינה מומחה רפואי נוסף אשר גם הוא קבע כי לא מדובר בתאונת עבודה. המערער לא אמר נואש והגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין הארצי. לשמחתו, ערעורו נשא פרי והתקבל. בית הדין הארצי קבע כי קריאה מדוקדקת של חוות דעתו של המומחה הרפואי הנוסף הייתה צריכה להביא למסקנה כי תנאי עבודתו של המערער, כפי שתוארו בהחלטת בית הדין, מצביעים על מאמצים שגרמו לנזק בגבו של המערער.

השופטים ציינו כי תנאי העבודה הללו, אליהם התייחס המומחה הנוסף בחוות דעתו, באו לידי ביטוי בתנועות חוזרות ונשנות – קרי מיקרו-טראומה. במילים אחרות, המומחה הרפואי הנוסף התייחס לתשתית העובדתית אשר הוצגה בפניו בבית הדין לעבודה, אשר קבעה במפורש שתנאי עבודתו של המערער כללו פעולות חוזרות ונשנות.