תגמול נצרך לנכה ממלחמת ששת הימים לאחר ביטול שיקום

דרגו את המאמר

ביטול שיקום וזכאות לגמול נצרכות – החמרה במצב בריאותי לאחר פציעה במלחמת ששת הימים

בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו של משרד הביטחון בנוגע לערעור שהוגש על ידי נכה ממלחמת ששת הימים שבמשך שנים העדיף להפעיל קיוסק במקום לקבל גמלת נצרכות. לאחר שנים, בעקבות התדרדרות במצבו הבריאותי, ומכות נוספות שנפלו על משפחתו, ביקש העורר לסגור את העסק ולקבל את גמול הנצרכות לו הוא זכאי. משרד הביטחון סירב ומכאן הערעור.

העורר, יליד 1943, נפצע במהלך מלחמת ששת הימים ונקבעה לו נכות בשיעור של 51% לצמיתות. חרף פציעתו, גמר העורר בליבו שלא להיות נטל על הקופה הציבורית וניהל במשך שנים קיוסק (לטענתו, תוך מאמצים עילאיים). יודגש כי העורר אף זכה עבור פועלו באות השיקום הנפלא. האם העורר זכאי, כיום, לקצבת נצרכים שהינה תגמול לפי סעיף 7(א) לחוק הנכים?

לדידו של קצין התגמולים, העורר לא הוכיח את זכאותו לקבלת תגמול נצרך והאחרון לא הציג בפני משרד הביטחון חוות דעת רפואית מטעמו. לטענת המשיב, מצגי השווא אשר הוצגו על ידי העורר, וגם הטענה בדבר ההשתק, לא הראו כך.
 

      קראו גם בתחום זה:

• נזקים רפואיים ללוחמים ביחידת אגוז לאחר אימון בשטח אש בצפון הארץ
• תביעה לתגמולים רטרואקטיביים ממלחמת ששת הימים בגין פגיעה נפשית
• תשלום רטרואקטיבי של דמי ביגוד ממשרד הביטחון בגין בין נשים לגברים
• בית המשפט קיבל ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה במשרד הביטחון
• החמרה במצב בריאותי לאחר מסע כומתה - האם פיצויים לחייל ממשרד הביטחון?

בית המשפט ציין כי הסוגיה אשר הונחה בפניו לא הייתה פשוטה. מחד, עורכי הדין מטעם קצין התגמולים הציגו טיעונים רבים ובעלי משקל, ועוררו דילמות לא קלות. מאידך, וועדת כושר עבודה אשר בפניה עמד העורר בזמנו קבעה לאחרון אובדן כושר להתפרנס מעבודתו לצמיתות. בית המשפט קבע כי יש לקבל את הערר מחמת מספר טעמים.

בית המשפט מקבל את הערעור - דרכו של העורר לא הייתה סוגה בשושנים

ראשית, דרכו של העורר לא הייתה סוגה בשושנים. על אף מצבו הרפואי, נאלץ הוא לנהל מלחמות בירוקרטיות רבות ונזקק לעזרה מצד בני משפחתו, אשתו וילדיו.

בשנים האחרונות, התדרדר מצבו הבריאותי של העורר ולמרות שלא הוצגה לכך חוות דעת רפואית, כן הוצגו מסמכים רפואיים המייחסים לו חולשה בידיו, אובדן יכולת לסחוב, אובדן יכולת לסדר שולחנות, חוסר יכולת לנהל בענייניו השוטפים של הקיוסק וקושי בלחיצת כפתורים ושריכת נעליים. זאת ועוד, אשתו של העורר חלתה בסרטן בתריסריון ואין היא יכולה לסייע לו בהפעלת הקיוסק כבעבר.

הדילמה אשר עמדה במרכזו של הדיון הייתה למעשה - מה דין סיוע אשר בבוא היום בגין מצב בריאותי, הופך לנטל. במקרה דנן, העורר נבדק על ידי קצין התגמולים במאי 2006 ובספטמבר 2006. וועדה מטעם קצין התגמולים קבעה כי העורר איבד את כושר העבודה לצמיתות ואישור להמלצה זו ניתן על ידי רופא מחוזי מוסמך של משרד הביטחון.

בעקבות מכתבים אלה, פנה העורר לבטל את השיקום ולהמציא אישורים על סגירת העסק. הקיוסק אכן נסגר וחודשיים לאחר מכן, החליט קצין התגמולים לבטל את שיקומו של העורר. חרף קביעות אלו, החליטה וועדת הכושר העליונה כי לעורר שב כושר העבודה והוא יכול להמשיך ולעבוד בעבודתו הקודמת (תוך סייג מהרמת משאות מעל 10 ק"ג).
 

"מדוע הועדה לא מתסכלת על האדם הספציפי?"

בית המשפט דחה את קביעותיו של משרד הביטחון. "אם מצבו של המערער היה כה טוב, מדוע היה צריך לסגור את הקיוסק, לקפד את פרנסתו אחרי עשרות שנים של עבודה?!", נכתב בפסק הדין, "מדוע אין הועדה יכולה להסתכל גם מעבר לאדם הספציפי אשר עומד בפניה אלא על מכלול חייו. האם אין בגילו המתבגר, במחלת רעייתו, ובמותה של בתו הקטנה כדי להשפיע על היכולת להשתכר. נראה לצערנו כי רק אטימות עיניים יש בה כדי להתעלם מעובדות אלה".

לסיכום, בית המשפט קבע כי יש לקבל את הערר שכן העורר איבד את כושרו להתפרנס מעבודתו לצמיתות. לפיכך, על משרד הביטחון להעביר לעורר את גמול הנצרכות לו הוא זכאי, החל ממועד החלטת ועדת כושר העבודה.