הפרת חובה חקוקה גרמה לתאונת עבודה - האם גם אשם תורם של העובד?

דרגו את המאמר

אחריות עובד לתאונת עבודה כאשר המעסיק הפר חובות בטיחות

(ת"א) 46342/05 תא (ת"א) 46342-05

קבלן שיפוצים, אשר איננו בעל ניסיון בנגרות, החליט לפתוח נגריה. בשל חוסר ניסיונו בתחום, הקבלן מינה לשם ניהולה השוטף של הנגרייה אדם הבקיא ברזי המקצוע. המנהל השכיר היה אחראי על ניהולה של הנגרייה וכן על ניהול העובדים השונים. בשלב מסוים, המנהל נפגע בתאונת עבודה בעת שימוש ב"מסור סרט". בעקבות האירוע, הוגשה כנגד המעסיק תביעה בגין רשלנותו בשמירה על בטיחות העובדים בנגריה.

בית המשפט בחן את אחריותו של המעסיק וקבע כי היות והוא לא דאג לכך ש"מסור הסרט" יהיה כלי בטיחותי, הוכחה רשלנותו. כמו כן, נקבע כי הוכח הקשר הסיבתי שבין רשלנות זו לבין הנזק שנגרם כתוצאה ממנה.

      קראו עוד בתחום:

• מות עובד "מקורות" בתאונת עבודה והאם רשלנות המעסיקה?
• תאונת עבודה בגין עבודה עם מסור חשמלי ללא הדרכה - רשלנות מעסיק
• האם תאונה בדרך מבית הכנסת לעבודה היא תאונת עבודה?
• תופעת מרפק טניס והכרה בה כמחלת מקצוע

במסגרת כתב ההגנה, המעסיק טען כי היות והוא קבלן שיפוצים, והיות והוא העסיק את התובע שהיה אוטוריטה מבחינתו בתחום הנגרות, היה זה נכון לייחס לאחרון אשם תורם בשיעור של 100%. דהיינו, נטען כי התובע היה צריך לדעת את הסכנות שבשימוש במכונה המדוברת, ולו, לנתבע, לא היה כל ידע מקדים בנושא. מדובר אפוא בטענת "אשם תורם בתאונת עבודה". כיצד הכריע בית המשפט?

ההכרעה ומשמעותה של הפרת החובה החקוקה

ראשית, בית המשפט קבע כי הנתבע, בתור בעליו של המסור שגרם לתאונת העבודה, הפר כלפי מנהל הנגרייה שורה של חובות חקוקות. נקבע כי בשל הפרות אלה, מנהל הנגרייה והעובדים תחתיו עבדו בתנאים מסוכנים עם "מסור לא יציב ולא ממוגן". שנית, מבחינת טענת "אשם תורם", הנטל להוכחתו הונח לפתחו של בעל הנגרייה. דהיינו, היה עליו להוכיח כי רשלנותו של מנהל הנגרייה הייתה כה גדולה עד כי לא היה מקום לייחס לו אחריות לתאונה שהתרחשה. למצער, הנתבע היה צריך להוכיח אשמה יחסית אשר ממנה היה נכון לגזור את סכום הפיצויים (לדוגמא, הוכחה כי מנהל הנגרייה, בשל ניסיונו ושליטתו על המתנהל בנגרייה, היה אחראי בשיעור מסוים לנזק שנגרם לו).

בית המשפט קבע כי במקרים כגון דא, יש לערוך הבחנה ברורה בין אשם תורם ביחס לעוולת הרשלנות, לבין אשם תורם ביחס להפרת חובה חקוקה. באשר לאשם תורם בגין נזק שנגרם כתוצאה מהפרת חובה חקוקה, הלכה פסוקה היא כי הפרת החובה איננה בהכרח הפרת חובת זהירות. עם זאת, בתי המשפט קבעו לא אחת כי מדובר באינדיקציה לכך. דהיינו, ברגע שמופרת חובה חקוקה, ייתכן בהחלט שהופרה גם חובת הזהירות כלפי העובד.

במקרים כגון דא, הנטייה תהיה שלא להטיל אשם תורם על כתפיו של העובד, גם כאשר עסקינן בעובד וותיק ובעל ניסיון. הפרת חובה חקוקה מהווה לכשעצמה עילה לפסיקת פיצויים לעובד, וזאת כאשר הפרתה יצרה סיכון מצד המעסיק שגרם לו לנזק. הלכה פסוקה היא כי מדובר ב"עוולה עצמאית אשר מטיבה עם העובד ומחמירה עם המעביד באופן משמעותי". במילים אחרות, רק במקרים חריגים בלבד בית המשפט ייחס רשלנות תורמת לעובד שנפגע בגין הפרת חובה חקוקה על ידי המעביד. חובות חקוקות בנוגע לבטיחות בעבודה הוגדרו לא אחת בפסיקה כ"חובות אשר נועדו לשמור על שלומם של העובדים" ועל כן הפרתן לא תביא לחיובו של עובד ברשלנות עצמית.

במקרה דנן, הנתבע טען כי אמנם הוא הפר לכאורה את חובות הבטיחות אשר היו מוטלות עליו מכוח היותו המעסיק, אך התובע לא היה פועל פשוט אלא "נגר אחראי ובעל ניסיון וידע מקצועי". לדבריו, התובע היה "המוציא לפועל בנגרייה". בית המשפט דחה טענות אלה. נקבע כי הנתבע היה זה אשר בחר את כלי העבודה והיה אחראי לציוד ולתקינותו. כמו כן, נקבע כי המצב המסוכן "נכפה" למעשה על העובד והמעסיק לא היה יכול לגלגל את האחריות לפתחו.