תאונת עבודה במהלך תקופת מאסר וזכאות לדמי פגיעה או גמלת נכות מעבודה

דרגו את המאמר

אסירה המרצה מאסר עולם נפגעה בתאונת עבודה - האם יושלמו לה דמי פגיעה?

אסירה אשר מרצה מאסר עולם משנת 1997 בכלא נווה תרצה, הועסקה בשכר במהלך תקופת מאסרה על ידי חברה המחזיקה מפעל בתחום בית הסוהר. שכרה החודשי של האסירה עמד על 3,000 שקלים לחודש. בספטמבר 2006, ארבע אצבעותיה של האסירה נקטעו כאשר היא עבדה עם מכונת גיליוטינה לחיתוך מוצרי פלסטיק במפעל. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה (על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי).

      קראו עוד בתחום:

• אסיר הגיש עתירה בעקבות מבני אסבסט המסכנים לטענתו את חייו
• המדינה תשלם פיצויים בעקבות מוות של אסיר בכלא
• כמיליון שקלים פיצויים בגין התאבדות עציר

כמו כן, נקבעה לאסירה נכות בשיעור 47% בעקבות המקרה. המוסד לביטוח לאומי הודיע לעובדת כי היא לא תהיה זכאית לדמי פגיעה, וזאת משום שהיא נתונה במאסר. המל"ל הפנה בהחלטתו לסעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי. בעקבות ההחלטה הנ"ל, האסירה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה.

פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, בסימן ד' בסעיף 96 קובע כי לא ישולמו דמי פגיעה לאסיר. פרק י"ד לחוק, אשר עוסק בהוראות כלליות בנוגע לגמלאות מכוח חוק זה, קובע בסעיף 325 כי עובד אשר נמצא במאסר של שלושה חודשים או יותר, לא יהיה זכאי לגמלה כל אימת שהוא מרצה את מאסרו.

המסגרת המשפטית והכרעת בית הדין

במסגרת התביעה, האסירה טענה כי לא היה מקום להחיל במקרה זה את ההוראה הכללית בסעיף 325 וזאת משום שקיימות הוראות ספציפיות המנוגדות לה. בא כוחה של המבוטחת הפנה את בית הדין לסעיפים 75(6) ו-96 לחוק אשר מתייחסים לזכויות אסיר לדמי פגיעה כתוצאה מתאונת עבודה, להבדיל מגמלה אחרת. לטענת האסירה, סעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי קובע באופן מפורש כי מבוטחים לפי החוק הנ"ל הינם גם אסירים אשר עובדים בעבודה שאינה מן השירותים שנקבעו בתקנות כשירותים רגילים של בית הסוהר. התובעת הוסיפה כי היא הייתה זכאית לגמלת נכות מעבודה כאשר החוק שלל באופן מפורש רק את הזכות לדמי פגיעה.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה. בפסק הדין נקבע כי על פי סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי, ובהתאם להוראותיו המפורשות, התובעת לא הייתה זכאית לדמי פגיעה או גמלת נכות מעבודה. נקבע כי הוראות החוק אליהן האסירה הפנתה לא היו יכולות לגבור על ההוראה הכללית בסעיף 325 אשר קובעת באופן ברור שיש לשלול מאסיר "כל גמלה" כל עוד הוא מצוי במאסר. "שעה שכל צרכיו של האסיר מקויימים על ידי המדינה, והוא אינו נדרש לעבוד בכדי לפרנס את עצמו, בניגוד לעובד שאיננו אסיר, אין מקום לקבל את טענות התובעת", נכתב בפסק הדין.

בפסק הדין נקבע כי למרות שסעיף 75 לחוק מגדיר אסיר כמבוטח בביטוח נפגעי עבודה, ולמרות שלא הייתה מחלוקת כי התובעת הייתה בגדר מבוטחת לעניין נכות מעבודה, זכותה של האחרונה לגמלה נדחתה עד למועד שחרורה (שנת 2017, במידה וינוכה שליש מהמאסר בגין התנהגות טובה).