האם אלמנת נכה צה``ל שנפגע במהלך שירותו ב``הגנה`` תזכה לזכויות שונות?
| דרגו את המאמר |
|
תביעה של אלמנת לוחם "הגנה" לשעבר כנגד קצין התגמולים
בגץ 3885/11
העותרת במקרה דנן הינה אלמנתו של אדם אשר שירת בארגון ה"הגנה" ונפצע במהלך אימון בשנת 1944. בעקבות פציעתו הנ"ל, המנוח הוכר בשנת 1965 כנכה צה"ל. 20 שנה לאחר מכן, בשנת 1985, נקבעה למנוח דרגת נכות קבועה בשיעור של 55%. בעקבות מצבו הכלכלי הקשה של המנוח, הוא הוכר על ידי קצין התגמולים (מכוח חוק הנכים) כ"נכה נצרך". המנוח הלך לבית עולמו בשנת 2002 אך אשתו לא הוכרה כאלמנת צה"ל בהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950. הסיבה לכך הייתה כי לא הוכח שהפטירה של המנוח הייתה קשורה בפציעתו.
קראו עוד בתחום:
- האם החמרה במצבה הבריאותי של נכת צה"ל מיום העצמאות?
- האם נכה צה"ל יזכה לתגמולים רטרואקטיביים ממלחמת יום כיפור
- תביעה נגד קצין התגמולים אשר הוגשה לאחר מות הנכה
- נכות נפשית בגין מלחמת לבנון - פיצויים לטבח
עם זאת, האלמנה המשיכה לקבל מהמדינה תגמולים בגובה של תגמולי הנצרך גם שלוש שנים לאחר פטירת בעלה. האישה ביקשה להיות מוכרת כאלמנת צה"ל - לפנים משורת הדין - וזאת בהתאם להוראת אגף משפחות והנצחה מס' 21.01. מדובר בהוראה המסדירה את הזכאות לתגמולים ודרכי הטיפול לאלמנות נכי צה"ל שנפטרו, וזאת כאשר לאחרונים הייתה נכות בשיעור של למעלה מ-50%.
טענותיה של האישה נדחות בכל הערכאות
במאי 2005, קצין התגמולים מסר לאלמנה כי היא לא זכאית להכרה לפי החלטה 21.01 - לפנים משורת הדין - וזאת משום שבעלה המנוח לא נפגע במהלך פעילות מבצעית. נטען כי הבעל נפגע ברגלו במהלך אימון ארגון ה"הגנה" ואילו החלטה 21.01 עוסקת בפציעה בפעילות מבצעית.
לאחר דחיית בקשתה, ובסמוך לתום תקופת תשלום תגמולי הנצרך, האישה פנתה לקצין התגמולים פעם נוספת. האישה ביקשה כי קצין התגמולים ימשיך לשלם לה את תגמולי הנצרך, הפעם מכוח חוק הנכים והוראות סעיף 20א(ב) לחוק זה. מדובר בהוראות חוק אשר עוסקות בתשלום תגמולים לאלמנת נכה נצרך כל אימת שאין לה די הכנסה כדי מחייתה לפי חוק משפחות חיילים.
ואכן, מבחן ההכנסה לפי חוק משפחות חיילים נקבע בהתאם לתקנות משפחות חיילים (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו ולהכרת הכנסה כדי מחייה), התשי"ג-1953. מדובר בתקנות אשר קבעו רף הכנסה מקסימאלי מבחינת בן הזוג בשיעור של 3,200 ₪ בחודש. דא עקא, בחינת הכנסותיה של האישה הצביעה על כך שהאחרונה הגיעה להכנסה של כ-5,802 ₪ בחודש.
האישה הגישה ערעור על החלטה זו לוועדת ערעורים לפי חוק הנכים. וועדת הערעורים דחתה את ערעורה של האלמנה וזו הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. לדאבונה, בית המשפט המחוזי לא קיבל את ערעורה (היא לא המשיכה לפנות בבקשת רשות ערעור לעליון).
פנייה לוועדת למ"ד
במקביל להליכים הללו, האישה פנתה בשנת 2007 - באמצעות בא כוחה - לוועדה המייעצת למנהל הכללי של משרד הביטחון במתן הטבות לפנים משורת הדין (וועדת למ"ד). במסגרת פנייה זו, האלמנה ביקשה לבדוק עוד פעם אפשרות לקבל סיוע לפנים משורת הדין, וזאת נוכח "מצבה הכלכלי הקשה". נתוני העותרת נבחנו וועדת למ"ד דחתה אף היא את הדברים. הוועדה הותירה עבור האישה פתח מסוים וציינה כי היא תוכל לפנות אליה בשנית ככל שמצבה הכלכלי יורע. ואכן, האלמנה פנתה לוועדה וביקשה סיוע במימון טיפולי שיניים בשיעור של 15,000 שקלים. בקשתה התקבלה וסכום זה שולם לה על ידי משרד הביטחון בין השנים 2009-2010.
הפניה לבג"צ
כעת, האישה פנתה לבג"צ ועתרה כנגד מכלול ההחלטות שהתקבלו בעניינה. בנוגע להוראה 21.01, נטען כי קצין התגמולים שגה כאשר הוא לא הכיר בפציעתו של בעלה המנוח בשל היותה באימון. האישה טענה כי הפציעה הייתה במהלך "פעילות מבצעית" וזאת נוכח אופי הפעילות של ארגון ה"הגנה". נטען כי בתקופה הנ"ל הארגון המחתרתי לא עבד בצורה מסודרת והאימונים בוצעו בסמוך לפני תחילת היציאה למבצעים. באשר לדחיית בקשתה מבחינת מבחן ההכנסה, נטען כי הקריטריונים למבחן ההכנסה בתקנות משפחות חיילים לא התחשבו ב"מציאות הכלכלית החברתית הקיימת בימינו".
בג"צ בחן את שורת טענותיה של האישה וקבע כי דינן להידחות. נטען כי למרות שהאישה טענה כי היא "לא מערערת על החלטות הערכאות הקודמות", עיון בכתב העתירה העלה תמונה שונה. בפסק הדין בבג"צ הודגש כי האישה ביקשה למעשה לחזור על טענותיה מהעבר, חרף העובדה שטענות אלה נדחו כבר על ידי הגופים והערכאות קמא. בג"צ הזכיר לאלמנה כי הוא איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות של ערכאות משפטיות קודמות, וזאת זולת אם עומד על הפרק מקרה חריג במיוחד. כמו כן, טענות רבות של האלמנה עסקו בקריטריונים לפי זכויות המגיעות לאלמנות צה"ל לפנים משורת הדין. ואכן, ככל שהדברים אמורים כנגד זכות לפנים משורת הדין, הרי שמרחב התערבותו הפוטנציאלי של בג"צ צר עוד יותר.