זכאות לזכויות לאלמנת מתנדב משמר אזרחי

דרגו את המאמר

הכרה בזכאות לזכויות עבור אלמנה של מתנדב המשמר האזרחי

האם אלמנתו של מתנדב במשמר האזרחי תהיה זכאית להכרה כבעלת זכויות על פי חוק התגמולים? מדובר במקרה מצער בו מתנדב המשמר האזרחי נפטר מסיבה לא ידועה בבית החולים שערי צדק בירושלים. המנוח, כבן 32 בלבד, היה חבר קיבוץ קלי"ה ושירת בתחנת מעלה אדומים של המשמר האזרחי. לאחר מותו, הגישה אלמנתו תביעה לזכויות מכוח חוק התגמולים כנגד משרד הביטחון.

באחד הימים, בעת שהיה המנוח בבילוי עם חברו במעלה אדומים, הוקפצו השניים במסגרת תפקידם במשמר האזרחי לסייע למשטרת ישראל בפיזור אירוע התפרעות. עוד בדרך לאירוע החל המנוח לחוש שלא בטוב עד כי לא יכול היה להמשיך ולנהוג ברכב.

      קראו עוד בתחום:

• הרמת משאות כבדים במסגרת שירות צבאי - הכרה בנכות על בסיס חוק הנכים
• חוסר שעות בשינה גרם להתפתחות אפילפסיה? תביעה נגד משרד הביטחון
• האם כתב אישום פלילי נגד מפקדים בכירים בגין מוות של טירון דובדבן?
• הפחתת שיעור אחוזי נכות צמיתה אשר נקבעה לפני 40 שנה

במהלך האירוע נשאר המנוח ברכב כאשר חברו יוצא לסייע לשוטרים במקום. חברו של המנוח שאל אותו האם הוא מעוניין להתפנות לבית החולים אך הלה ענה כי הוא חש שיש שיפור במצבו ומעדיף לנסוע לביתו. כאביו של המנוח לא נפסקו גם כאשר חזר הוא לביתו בקיבוץ.

רופא הקיבוץ הגיע לביתו על מנת לבחון את מצבו הרפואי והמליץ למנוח להתפנות לבית החולים. עם זאת, רק לאחר מספר שעות הגיע המנוח לבית החולים. לדאבונם של בני משפחתו של המנוח, זמן קצר לאחר הגיעו לבית החולים התדרדר מצבו באופן קיצוני והוא נפטר כשעתיים מאוחר יותר. תביעתה של התובעת להכרה באירוע כמקים זכויות מכוח חוק התגמולים נדחתה בבית המשפט המחוזי וערעור על כך הוגש לבית המשפט העליון.

המסגרת המשפטית - המחלוקת בין הצדדים

חוק התגמולים קובע את זכאותם של בני משפחתו של נספה לקבל תגמולים לפי החוק, מקום בו הנספה מת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו".

סעיף 2ב לחוק התגמולים קובע, חזקה ראייתית לפיה חייל אשר מת כתוצאה מחבלה, מחלה או החמרתה, אשר אירעו בתקופת שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו זולת אם הוכח היפוכו של דבר. במקרה דנן, בירור זכאותה של המבקשת נשען על שתי שאלות. ראשית, האם בעלה המנוח של המבקשת נפטר במהלך שירותו כמתנדב במשמר האזרחי והאם פיטרתו אירעה עקב שירותו זה.

האם מדובר בתאונה במהלך השירות?

הצדדים, כמו גם שופטי ההרכב בבית המשפט המחוזי, נחלקו ביניהם באשר לשאלה הראשונה. שופטי הרוב בערכאה המחוזית היו סבורים כי המנוח לא נפטר בתקופת שירותו, שכן הוא הלך לעולמו שעות ספורות לאחר תום משמרתו במשמר האזרחי. שופטת המיעוט לעומתם, סברה כי בנסיבות העניין הוכח כי מותו של המנוח אירע בזמן שירותו, חרף השעות שחלפו עד לפטירתו בבית החולים.

השופטים ציינו כי המנוח החל להתלונן על הכאבים בחזהו ועל קשיי נשימה – סימנים מובהקים לאירוע לב – כבר במהלך משמרתו במשמר האזרחי (זאת מיד לאחר שהוזעק על מנת לסייע לשוטרים לטפל באירוע אלים). הסימפטומים עליהם התלונן המנוח נמשכו לאורך כל משמרתו ובאו אל קיצם, באופן טרגי, במותו של המנוח שעות ספורות לאחר שהוחזר לביתו.

      קראו גם:

• תביעה על בסיס חוק הנכים - הכרה בגין מוות של אדם קרוב
• וועדת שני מפרסמת מסקנות בגין קיום קשר סיבתי בין צלילה בקישון למחלות
• האם שוטר משמר הגבול אשר נהרג מפליטת כדור בביתו הוא חלל צה"ל?

השופטים קבעו כי יש בהתחשב בכך שמדובר באירוע בריאותי מתמשך ורציף, שהחל במהלך משמרתו של המנוח, נמשך לכל אורכה ונסתיים בסמוך לאחר מכן בפטירתו של המנוח – אין לקבל פרשנות לפיה מדובר בפטירה שארעה לאחר תום תקופת השירות.

האם בעקבות השירות?

השאלה השנייה אשר בה עסק פסק הדין הייתה – האם מדובר באירוע אשר אירע עקב השירות. לאור החזקה אשר תוארה לעיל, הוטל נטל ההוכחה בעניין זה לפתחו של קצין התגמולים. השופטים קבעו כי קצין התגמולים לא עמד בנטל האמור ועל כן יש להכיר בקשר שבין השירות לבין פטירת המנוח.

המומחה הרפואי מטעם התביעה טען בחוות דעתו הרפואית כי הגורם הברור לפטירתו של המנוח היה העיכוב הבלתי סביר בהגעתו של המנוח לבית החולים. במקרה המדובר לא הוכחה סיבת המוות של המנוח ולא נותרו בידי הצדדים השערות בלבד.

גופתו של המנוח לא הועברה לנתיחה שלאחר המוות ולא ניתן היה לאבחן את הסיבה מאחורי פטירתו של האחרון בטרם עת. הלכה פסוקה היא כי במקרים בהם אף אחד מן הצדדים אינו מביא ראיה משכנעת בדבר השאלה מה גרם למחלה הקטלנית, יהיה הדבר לרועץ לקצין התגמולים ודין התביעה להתקבל.

השופטים הוסיפו כי הלכה זו מתיישבת גם עם המגמה בבתי המשפט לגלות יחס של רוחב לב לתביעה כאשר עסקינן בגורמי ביטחון אשר מצאו את מותם במהלך שירותם את הקהילה והמדינה. אי לכך, הוכרה זכאותה של האלמנה וילדיה היתומים לתגמולים על פי חוק התגמולים.