האם מעביד אחראי לפציעה של עובד שביצע פעולה פשוטה?

דרגו את המאמר

יחסי עובד מעביד מקימים באופן טבעי חובת זהירות מושגית בין המעביד לעובדיו, וזאת בנוגע לנזקי גוף אשר עלולים להיגרם לעובדים. על המעביד מוטלת האחריות לדאוג לתנאי עבודה בטיחותיים לעובדים, להסביר להם כיצד לבצע את העבודה באופן הבטוח ביותר, ולהקפיד על פיקוח שהוראותיו מבוצעות הלכה למעשה.

חובת הזהירות הנ"ל נמדדת במבחני המידתיות והסבירות ואין היא מוחלטת. דהיינו, ישנם מקרים בהם המעביד לא יימצא אחראי לנזקי הגוף שנגרמו לעובד, וזאת משום שמדובר בפעולה פשוטה אשר מצופה מהעובד להיזהר בעת ביצועה גם מבלי לקבל על כך אזהרה מראש מהמעביד. להלן מספר דוגמאות מהפסיקה:

פציעה ממברג

בע"א 80/89 טובול נ' אלטן בע"מ נקבע כי פירוק אטם תושבת תוך שימוש במברז אשר מופעל כמנוף איננה אלא פעולה פשוטה שלא דורשת כל מיומנות. אי לכך, במקרה בו עובד נפגע כתוצאה מגלישת המברז מהחריץ בכף ידו, אין לייחס רשלנות כלשהיא למעביד.

מורה סובלת מגב תפוס לאחר סחיבת שולחנות וכיסאות

בע"א. 5379/90 סימה מתיתיהו נ' מדינת ישראל, מדובר היה במורה אשר נפגעה תוך כדי שהיא סוחבת שולחנות וכיסאות במסגרת הכנות לטקס באולם בבית הספר. המורה טענה כי במהלך הסחיבה האמורה גבה נתפס והיא סובלת מכאבי גב שונים. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי הזזה של כיסא או שולחן הינה פעולה שגרתית יומיומית אשר לא טומנת בחובה סיכונים מיוחדים. אי לכך, נקבע כי מנהל בית הספר לא התנהל ברשלנות בכך שלא ניתן למורה הסבר בנוגע לסיכונים הצפויים מהזזת הכיסאות והשולחנות. כמו כן, בית הספר לא היה אמור לדאוג לשיטת עבודה מיוחדת לעניין זה.

פועל ברכבת ישראל החליק על בוץ

בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל הוגשה תביעה כנגד המעבידה בגין החלקה על בוץ במהלך העבודה. בית המשפט הכיר בכך שהעובד אכן החליק על בוץ, אך נפסק כי לא ניתן לומר שעסקינן בסכנה בלתי רגילה אשר בגינה המדינה חייבת בתשלום פיצויים. התובע טען כי הוא לא הוזהר מפני הבוץ החלקלק ובית המשפט ענה – "הכול יודעים כי על בוץ מחליקים". יתרה מכך, נקבע כי ניתן להניח שהתובע, אשר עבד במשך כשש שנים בתור פועל על מסילות הרכבת, ידע על סכנת ההחלקה הטמונה בהליכה על בוץ.

פחים שהועמסו בצורה לא בטיחותית נפלו על פועל

בת"א (באר-שבע) 7131/99 בלס דני נ. בלס יצחק ואח' נדון מקרה בו עובד טען שהוא זכאי לפיצויים חרף העובדה שדובר בסכנה ברורה על פניה. עסקינן בעובד אשר השעין על קיר בבית עסק פחים גדולים. כאשר התכופף העובד להרים פח נוסף, על מנת להשעינו על הקיר, נפלו שאר הפחים אשר הושענו מקודם ופגעו בראשו של התובע. בית המשפט קבע כי הסכנה של נפילת חפץ אשר משעינים אותו על קיר בזווית לא נכונה הינה סכנה רגילה בתכלית והיה על התובע לצפות כי הנחת הפחים באופן שהונחו מסכנת אותו.

"לא צריך ללמד עובד איך לטאטא"

נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, השופט זיילר, התייחס לעניין זה בפסיקתו. זיילר טען כי עובדים רבים מגישים תביעות כנגד מעסיקיהם ומיתממים לגבי אחריותם כבני אדם סבירים לעשות כל שביכולתם בכדי להימנע מנזקים. כמו כן, עובדים אינם תמיד חסרי תבונה לחלוטין אשר אינם יודעים לבצע פעולות פשוטות וזקוקים להדרכה מכוונת מצידו של המעסיק בכל דקה ומשימה.

וכך כותב זיילר - "ישנם תובעים אשר הופכים עצמם כמעט לפסולי דין שאין להם לא תבונה ולא שכל ישר, והם טוענים כי הם מבצעים הוראות באופן אוטומטי מבלי שהוראות אלו עוברות אצלם מסננת של תבונה רגילה. כאשר מעביד אומר לעובדו - טאטא את המדרגות - אין עליו להדריכו בכך. אפילו אם הפועל לא טאטא קודם מדרגות, כל בר בי רב מבין שעליו לעמוד על מדרגה אחת, להיזהר לבל ידרדר, לטאטא את המדרגה העליונה יותר, לרדת מדרגה, לחזור ולעשות כן, וחוזר חלילה. אם ידרדר וייפול העובד, לא יוכל הוא לטעון שלא הודרך כיצד לטאטא".