האם נוסע על אופנוע גנוב יזכה לפיצויים מקרנית לאחר תאונת דרכים?
| דרגו את המאמר |
|
תאונה עם אופנוע גנוב ודחיית תביעת פיצויים
תא (חי') 994-07
אחד העקרונות החשובים ביותר בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, הוא הכרה בזכאותו של נפגע תאונת דרכים לפיצויים ללא הצורך להוכיח אשם מצד הנהג או אדם אחר. פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970 קובעת עם זאת כי חובה לבטח רכב בטרם נעשה בו שימוש. במקרים בהם מתרחשת תאונת דרכים כאשר הרכב איננו מבוטח, ייתכן ומי שתפצה את הנפגעים תהיה קרנית (קרן ממשלתית שהוקמה מכוח חוק הפיצויים).
עם זאת, ישנם מספר חריגים אשר מבטלים את זכותו של הנפגע לפיצויים. מדובר בחריגים המנויים בסעיף 7 לחוק הפיצויים. סעיף 7 הינו סעיף בעל תכלית עונשית. מטרתו הינה אפוא לחנך את הציבור במסגרת השמירה על טובת הכלל ותקנת הציבור.
במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, נדחתה תביעתה של אישה לפיצויים בעקבות מעורבותה בתאונת אופנוע. יש לציין כי מדובר היה באופנוע גנוב אשר בן זוגה של התובעת גנב מאדם אחר. קרנית טענה כי היות והנהג גנב מבעליו את האופנוע, והיות והתובעת, שנסעה מאחורי בן זוגה, ידעה כי מדובר באופנוע גנוב, הרי שלא היה מקום לפסוק לאחרונה פיצויים.
ידעה או לא ידעה?
למעשה, המחלוקת העיקרית בין התובעת לקרנית הייתה – האם הנוסעת הייתה מודעת לכך שמדובר באופנוע גנוב, אם לאו. בית המשפט קבע כי יש לבחון שאלה זו מכוח שני סעיפים בחוק – סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, אשר עוסק ב"עצימת עיניים", וסעיף 7(2) לחוק הפיצויים אשר עוסק בהעדר חובת תשלום פיצויים כאשר מדובר ברכב גנוב. דהיינו, בית המשפט נדרש אפוא לבחון האם האופנוע היה גנוב, והאם הנוסעת ידעה על כך (במידה והתשובה לשאלה הראשונה חיובית).
קראו עוד בתחום:
- נפגע בתאונת דרכים ללא ביטוח - רכב חברה
- תביעה נגד קרנית בגין תאונת פגע וברח שאירעה לפני כ-20 שנה
- האם קרנית תפצה בהעדר ביטוח במקרה של תאונה בעת רכיבת מבחן לפני רכישה?
- מתן הרשות לנהיגה ברכב ללא רישיון ושאלת האשם
יש לציין כי "עצימת עיניים" מבחינת הדין הפלילי חלה גם בדין האזרחי, וזאת על פי ההלכה הפסוקה. לדוגמא, ברע"א 2853/96 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פרח, השופט חשין עמד על כך במקרה בו נטען העדר מודעות לקיומו של ביטוח לפי סעיף 7(6) לחוק הפיצויים. בית המשפט ביקש להקיש מעניין פרח הנ"ל למקרה דנן.
בפסק הדין נקבע כי סביר להניח שעלו במוחה של התובעת שאלות רבות, שכל התשובות להן היו יכולות להוביל למסקנה שמדובר ברכב גנוב (וכפועל יוצא מכך – לא מבוטח). אי לכך, נקבע בפסק הדין, לא היה זה סביר כי התובעת תתעלם באדישותה (או מתוך חוסר אכפתיות לחוק) מהתהיות הנ"ל ותבחר לנסוע ברכב לא מבוטח. במקרים כגון דא, נכתב בפסק הדין, אין להכיר בחבותה של קרנית לתשלום פיצויים.
כיצד הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת ידעה?
התובעת טענה כי היא לא ידעה שהאופנוע מבוטח. עם זאת, טענותיה לא הוכחו ובית המשפט מתח ביקורת על הסתירות הרבות שנפלו בגרסאותיה. לדוגמא, בהתחלה, התובעת טענה כי היא הייתה ביחד עם בן זוגה בעת שהאחרון רכש את הקטנוע, ובשלב אחר שינתה את גרסתה וטענה כי היא הייתה בבית בעת הרכישה. כמו כן, הוכח כי מדובר בבני זוג נרקומנים אשר ברור לכל שלא היה בידיהם הסכום הדרוש לשם רכישת אופנוע.
בית המשפט קבע כי כבר כאן התובעת הייתה יכולה להסיק ש"משהו בעסקה לא כשר". לא זו אף זו, בן זוגה של התובעת לא החזיק (מן הסתם) במפתחות הרכב. עם זאת, התובעת לא "חשדה בכלום" למרות שהקטנוע "הותנה באופן פיראטי" לפחות פעמיים בנוכחותה. יצוין כי בשלב מסוים התובעת העידה כי לבן זוגה היו מפתחות לרכב. כמו כן, הוכח כי התובעת ידעה שלבן זוגה אין רישיון נהיגה מזה שנים, ומן הסתם שלא היה לאחרון ביטוח.
"שוכנעתי, במידה הדרושה במשפט אזרחי, שהתובעת ידעה שהקטנוע גנוב", כתבה השופטת בפסק הדין, "ואפילו אם לא הייתי משתכנעת כך, הרי דעתי היא שבמדרג הנמוך יותר של מודעותה של התובעת, הייתה אצלה, למצער, עצימת עיניים". דהיינו, השופטת קבעה כי גם אם התובעת לא ידעה בוודאות שהאופנוע במקרה זה היה גנוב, הרי שהתנהלותה עלתה לכל הפחות כדי "עצימת עיניים" אשר הצדיקה את דחיית התביעה בהתחשב בנסיבות המקרה.
