פיצויים לאחר תאונת דרכים שארעה ברצועת עזה לפני תוכנית ההתנתקות

דרגו את המאמר

מי ישלם את הפיצויים עבור קטין ישראלי שנפצע בתאונת דרכים בעזה?

כיצד יש לקבוע את הפיצויים עבור תושב ישראלי שנפגע בתאונת דרכים ברצועת עזה לפני תוכנית ההתנתקות? האם הפיצויים יחושבו על פי הפסיקות במערכת המשפט בישראל, או שמא יש לפסוק לקטין פיצויים בהתאם לדין הפלשתיני? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון.

המשיב, תושב ישראל, נפגע בתאונת דרכים בשטח רצועת עזה בשנת 2003 בהיותו קטין. הרכב אשר פגע במשיב היה רכב המבוטח על ידי חברת ביטוח פלשתינית. חברת הביטוח לא כפרה בחבותה אלא שלטענתה הדין החל על התאונה ברצועת עזה מקנה לו פיצויים נמוכים מאלו המגיעים לו במסגרת הדין הישראלי. לטענתה, במידה ותתקבל תביעתו על בסיס הדין הישראלי, יש להטיל על קרנית לשאת בהפרש בין הדין הישראלי לבין הפלשתיני.

יודגש עוד כי הצדדים הסכימו שגובה הפיצויים עבור הקטין יחושב על פי הדין הישראלי. אי לכך, בית המשפט העליון נדרש לבחון האם חברת הביטוח הפלשתינית תישא במלוא הפיצוי לבדה, או שמא יש להטיל על קרנית לשאת בחלקו.

      קראו עוד בתחום:

• מהם זכויותיהם של פועלים פלשתינאים שנפגעו בתאונת עבודה?
• המדינה לא תואשם ברשלנות עקב הריגת הנער הפלשתינאי
• האם צעיר פלשתינאי יזכה לפיצויים מהמדינה בגין ירי בטעות של חיילי צה"ל?
• פיצויים לאחר תאונת דרכים עבור פלשתינאי אשר העתיק מגוריו לישראל
• פיצויים בגין תאונת דרכים במהלך מרדף משטרתי, האמנם?

בית המשפט המחוזי קבע כי הדין אשר חל על התאונה, לפי מועד התרחשותה (2003) הוא הצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (רצועת עזה) (מס' 544), התשל"ו-1976. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את עמדת המומחה לדין בשטחי הרשות הפלסטינית מטעם חברת הביטוח, אשר גרס כי קיימים הבדלים בין הדינים בשלושה עניינים: שימוש בנתון של השכר הממוצע בשטחי הרשות הפלסטינית, קביעת גיל הפרישה ל-60, ושיעור היוון של 3%.

בית המשפט המחוזי דוחה את חוות הדעת המקצועית בדבר הדין הפלשתיני

דחיית עמדתו של המומחה התבססה על מספר טעמים. ראשית, המומחה לא תמך את חוות דעתו באסמכתאות משפטיות מן הפסיקה המקומית ולמעשה הסתמך על צווי הממשל בלבד. שנית, עיון בצווי הממשל האמורים העלה כי הם אינם תומכים בעמדת המומחה. שלישית, המומחה העיד כי אינו מכיר פסיקה של בתי משפט ברשות הפלסטינית העוסקת בפיצוי תושב זר. רביעית, המומחה הודה בחקירתו כי העיקרון הבסיסי בהערכת הנזק, גם על-פי בדין בשטחי הרשות הפלסטינית, הוא עיקרון השבת המצב לקדמותו.

בית המשפט המחוזי קבע עוד כי כל ראשי הנזק המרכיבים את סכום שעליו הסכימו הצדדים מוכרים בדין שחל על התאונה ואינם מוגבלים בתקרה כלשהי, להוציא את תקרת שילוש השכר הממוצע במשק בישראל שהיא גם התקרה הנקובה בחוק הפיצויים. לאור כל אלה, בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת תחויב בסכום שעליו הסכימו הצדדים.

ערעור לבית המשפט העליון

חברת הביטוח ערערה על כך לבית המשפט העליון. המערערת טענה כי בבואו של בית המשפט המחוזי להפעיל את סעיף 12(ה) לחוק הפיצויים, היה על השופטים להתחשב בסטנדרטים הנהוגים בבתי המשפט ברשות הפלשתינית. דהיינו, לאו דווקא בהוראות הצו כלשונו.

• פיצויים לאחר תאונת דרכים לפועל בניין פלשתינאי
• תגמולי המל"ל "בלעו" את תביעתו של פועל פלשתינאי
• דחיית תביעה לקבלת קצבת תלויים מחמת שיהוי

לטענתה, בית משפט ברשות הפלשתינית, לו הייתה התביעה מתנהלת בפניו, היה מחשב את אובדן השתכרותו של הנפגע לפי השכר הממוצע ברשות ולא לפי השכר הממוצע בישראל. כמו כן, נטען כי גיל הפרישה ברשות הוא 60 ושיעור ההיוון הנהוג שם הוא 5%.

חברת הביטוח הוסיפה כי היא גובה פרמיות חודשיות נמוכות באופן משמעותי מהפרמיות הנגבות בישראל ואין מקום לחייבה בפיצויי לפי הדין הישראלי. כמו כן, חברת הביטוח טענה כי בית המשפט לא ניכה מס בשיעור של 25% מפיצוי הנפגע.

בית המשפט - תושב ישראלי יפוצה על פי הדין הישראלי

לטענת קרנית, קביעת בסיס השכר של ניזוק הוא עניין שבעובדה. אי לכך, ככל שלא קבועה תקרה שונה לפיצויי בגין אובדן השתכרות ברשות הפלשתינית, השבת המצב לקדמותו מביאה לקביעת פיצויי לפי הדין הישראלי עבור אזרח ישראלי. במילים אחרות – קביעת שכר על פי השכר הממוצע ברשות הפלשתינית ייקבע כאשר מדובר בנפגע המתגורר באזור זה, ולא כאשר הנפגע הוא אזרח ותושב ישראלי.

בית המשפט קבע כי הנתונים אשר הציגה חברת הביטוח הפלשתינית לגבי אופן חישוב הפיצויים אינם משקפים הבדל שבדין. השופטים קבעו כי גם בהנחה שנתונים אלו נכונים, הם משקפים הנחות עבודה עובדתיות של בתי המשפט הפלשתינאיים, ואין הן אמורות לחול על נפגע שהוא תושב ישראל.

במילים אחרות - קביעת בסיס השכר של נפגע-קטין לפי השכר הממוצע במקום מושבו היא הנחה עובדתית הנובעת מהיעדר עבר תעסוקתי. השימוש בהנחה זו משקף את עיקרון השבת המצב לקדמות", שהוא העיקרון המנחה בפסיקת פיצויים גם בבתי המשפט הפלסטינים.