פיצויים לאחר תאונת דרכים עבור פלשתינאי אשר העתיק מגוריו לישראל

דרגו את המאמר

פיצויים בגין תאונה בחברון – פלשתינאי שעבר לישראל

בית המשפט המחוזי נדרש לבחון שתי שאלות - האם חברת ביטוח צריכה לפצות אדם שנפגע בתאונת דרכים וכיצד יש לחשב את הפיצויים המגיעים לתובע במידה והיה הוא קטין תושב חברון בזמן התאונה, אך שנתיים לאחר מכן (בטרם הסתיים המשפט), עברה משפחתו לשטח ישראל. חברת הביטוח במקרה דנא טענה כי תאונת הדרכים מקורה בבדיה, וכן במידה ותידחה טענה זו, יש לראות בתובע כתושב הרשות הפלשתינאית.

בדצמבר 1995 שהה התובע בעיר חברון ובמהלך שהותו בעיר נפגע בתאונת דרכים. התובע הובהל לבית החולים בעיר וקיבל שם טיפול רפואי. כיום, סובל התובע מנכויות שונות ושלוש שנים לאחר מכן הגיש הוא תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת תביעתו טען התובע כי הוא זכאי לפיצויים מחברת הביטוח של הרכב הפוגע וכן מעיזבונו של הנהג (שנפטר בינתיים בגין מעורבותו בתאונת דרכים אחרת).

בכתב ההגנה שהגישה חברת הביטוח, לא חלקה היא על קיומו של כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב הפוגע. עם זאת, חברת הביטוח טענה כי נזקי הגוף שנגרמו לתובע לא אירעו בעקבות תאונת דרכים אלא קשורים הם לתאונת עבודה תוך נסיעה על מלגזה במפעל לניילון בו עבד התובע. חברת הביטוח טענה כי התובע זוכה לתמיכה ממשפחתו של הנהג הפוגע והללו מתאמים גרסאות ביניהם.

בית המשפט קובע - התביעה מתקבלת על בסיס עדות של עדי ראיה

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי דין תביעתו של הנפגע להתקבל וזאת משום שהאחרון עמד בנטל המוטל עליו לפי מאזן ההסתברות, להוכיח את גרסתו. השופטים קבעו כי גרסתו של הנפגע הייתה עקבית וקוהרנטית ונותרה על עומדה גם לאחר חקירתו הנגדית על ידי ב"כ חברת הביטוח.

זאת ועוד, הגרסה נתמכה באופן משמעותי מעד ראיה לאירוע ובעדות של אחיו של המנוח שהגיע למקום בסמוך לתאונה. בפסק הדין בבית המשפט המחוזי צוין כי טענות הנפגע קיבלו חיזוק גם במסגרת עדות הנהג הפוגע במשטרה, עדות אביו של הנפגע אשר שמע על התאונה מעדי ראיה, עדות אשתו של הפוגע שמסרה כי שמעה על נסיבות התאונה מבעלה, ועדות שלושה נוספים שהעידו כי הנהג הפוגע ביקש מהם ללכת למשפחתו של הנפגע בכדי לבקש "עטווה" בשמו.

מנגד, חברת הביטוח לא השכילה להציג ראיות משמעותיות אשר יעמדו בסתירה לכתב התביעה. הנתבעת לא הביאה לעדות עובדים במפעל אשר יספרו על תאונת המלגזה, לא הציגה ראיות בנושא זה, ולמעשה – טענותיה נטענו בעלמא.

האם פיצויים על בסיס תנאי המחייה בישראל או בחברון?

טרם שאמד בית המשפט המחוזי את נזקיו של התובע, בראשי הנזק השונים, התייחסו השופטים לשאלה - האם יש להעריך את נזקיו על יסוד הנתונים הרלוונטיים למציאות הכלכלית והחברתית הנוהגת בישראל, או שמא יש לגזור את נזקיו מן הנתונים הרלוונטיים המשקפים את מציאות חייו של מי שמתגורר באזור המצוי בשליטת הרשות הפלסטינית. שאלה זו התעוררה נוכח העובדה שבשעת התאונה היה התובע תושב העיר חברון, אולם, בחלוף שנתיים ממועד התאונה, עברה משפחתו להתגורר בישראל.

הכלל החולש על עקרונות הפיצוי בדיני הנזיקין בדבר השבת המצב לקדמותו מחייב בחינה של נתוני המחיה של הניזוקים בשעת היווצרות הנזק. עם זאת, בתוך כך יש לקחת בחשבון גם את האפשרות שהניזוק ישנה את מקום מגוריו ואף יהגר למדינה אחרת. ככל שהסיכוי כי הנפגע יעבור למקום אחר הוא סיכוי ממשי ולא היולי בלבד, הלכה פסוקה היא כי יש לפסוק את הפיצויים המגיעים לניזוק על יסוד השינוי הצפוי ב"מרכז החיים".

• פיצויים בגין תאונת דרכים במהלך מרדף משטרתי, האמנם?
• פיצויים לאחר תאונת דרכים לפועל בניין פלשתינאי
• תגמולי המל"ל "בלעו" את תביעתו של פועל פלשתינאי
• דחיית תביעה לקבלת קצבת תלויים מחמת שיהוי

• תאונת דרכים בשטחים בין ישראלי לבין פלסטיני - מהו הדין החל על הצדדים?

בהתבסס על גישה זו בחן בית המשפט את המקרה שהונח לפניו. בית המשפט קבע כי במידת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי ניתן לומר כי בעת התרחשות התאונה קיים היה סיכוי ממשי כי מרכז חייו של מוחמד יעבור לישראל. בעניין זה הוסיף בית המשפט והדגיש כי שינוי מרכז החיים אכן התבצע בפועל, והעובדה שהתובע היה בשעת המעבר (שאירע כשנתיים לאחר התאונה) קטין בלבד ותלוי במשפחתו, מלמדת על כך שלמעבר לישראל אין שום קשר לתאונה.

"אני סבור שאין להשלים עם מצב דברים שבו האוטונומיה של הרצון הפרטי המתבטאת בחופש הנתון בידי אדם לעצב את חייו ולקבוע את מקום מושבו בהתאם לבחירתו והעדפתו האישית תפגע עקב התאונה. על רקע זה, העיקרון של השבת המצב לקדמותו המעצב את דיני הנזיקין צריך שיישמר בידי הניזוק את אותה בחירה – לקבוע את מרכז חייו – שהייתה נתונה בידיו קודם לתאונה", נכתב בפסק הדין. בהתחשב בכך, ובשים לב לעובדה שמשפחתו של הנפגע אכן עברה להתגורר בישראל, קבע בית המשפט כי הנתונים "הישראליים" הם שיילקחו בחשבון לצורך הערכת הפיצויים.